הארכיון מגיש פניני עלונים - 1973
למתקשים לקרוא:
מהולנד מגיעה אלינו עליה, ברוכה הבאה, (טרם נישואיה לדב). לצה"ל יצא יאיר שהם, כל טוב ובהצלחה. אריה בוגז חזר בשעה טובה משירותו הצבאי והתקבל אצלנו כמועמד. חנהל'ה יצאה לשנת שירות בקיבוץ האון. ברכותינו לקיבוץ הנ"ל! (בהאון חנה תכיר את גילי)
למה ? שואל אריה גל
(אריה גל היה החצרן המיתולוגי של שדה
נחמיה)
למה חונות מכונית-משא ומכוניות פרטיות על
יד בתי החברים, על דשאים מתחת לעצים, על יד בתי התינוקות ולא במגרש החניה המיועד
לכך?
למה לא שמים לב לנוהג שהיה נהוג אצלנו במשך הרבה שנים
שלא נכנסים לחדר האוכל בגופיות! יחפים ומלוכלכים מעבר למידה סבירה? יש מים חמים
בכניסה לחדר האוכל!
למה נותנים לילדים קטנים להשתולל כטוב
ליבם בחדר האוכל בזמן ארוחת הערב ובשבת בבוקר, ולא מדריכים אותם להתנהג בשקט במקום ציבורי שצריך להיות בית לכל
החברה?
למה לא דואגים לניקוי סדיר של בית השימוש הציבורי
היחידי שעוד קיים במשק ושבו משתמשים במיוחד עובדי בית החרושת הישן ובית
האריזה?
למה מסתובבים במשק בשעות החשיכה מכוניות
רבות של זרים מבלי שאיש שם לב להם? אם עד היום לא גנבו אח חצי הרכוש הרי זה נס
בלבד. למה איש אינו עוצר רכב כזה ושואל לרצון הנוסעים בו?
למה חבר שגמר לשתות בקבוק בירה או משקה
אחר לא יכול להחזיר את הבקבוק הריק למטבח וחושב שיוצא לידי חובה אם הוא זורק את
הבקבוק הריק ליד חבית האשפה הקרובה או אפילו לתוך החבית?
לפי בקשת חברים רבים הוטל על רכז המשק דאוג לתיקון מתקן הסודה.
ועדת דירות מבקשת להזכיר את ההחלטות הקיימות: 1. בתקופת היעדרות ממושכת מעל חצי שנה עוברת הדירה לרשות ו.דירות. הכוונה למקרה שחבר ביקש חופשה ממושכת מעל לחצי שנה ולא לכך שבחצי השנה הראשונה מקורבי החבר יחזיקו בדירה.
תיאטרון האבסורד – על הלינה הנפרדת – מיכאל בן דרור
........."אם
זה טוב ואם זה רע
אין עוד דרך חזרה
טרלה לה טרלה לה” ...
1961
סקר דעת הקהל שנערך לא מכבר, הראה כי %
104 מכלל הציבור משתוקקים עד אין קץ להלין את הילדים, כמו כל הילדים הנורמליים
בעולם – בביתם, הם ולא בבית הילדים - אחרת יעזבו ! !
האסיפה החליטה פה אחד לאחר דיון שנמשך
כ 70 שניות - נגד ! ! !
1964
במתפרה טוענים ל % 50 המחייבים את
הלינה הנפרדת ומוכנים, ללכת בעניין הזה עד הסוף -
פחות או יותר ....
אז קמה האסיפה, וכשצלצל שעון הכניסה
חצות - נפל הפור - נגד !
כלומר בשלב זה לא נפרק את המוסד
הסימפטי ששמו בית-ילדים, אבל אם תלחצו חזק...
1968
מקהלת האימהות האובדות בבית התינוקות
קבעה במפחי נפש, כי 10% מטובי הכרך, כולל פרומה, היו מעונינים, במידת האפשר להזיז משהו
בעניין הלינה הנפרדת. לא כל כך דחוף כמובן אבל באמת, כדאי פעם.... בהזדמנות....
צבי, אתה לא מקשיב לי אפילו !
............
נוכח הלחצים האפלים הללו נערכו שלוש
הצבעות חוזרות בסערת האסיפה, והיו״ר שנעזר בקומפיוטר לצורך הסיכומים, דאב
כי על חודו של קול אחד ויחיד (זונדל, כנראה), יישארו הילדים ללון בבתי הילדים
וחבל.
1971
99.3% מכל
החברים רוצים לעלות בערב למועדון וללכת למסיבות, טלויזיה, סרטים ולאולפן. אבל
פרומה עדיין מתעקשת להלין אח ששת מתוקיה בביתה. כמובן שלא עושים דברים כאלה מהיום
למחר, אבל כדאי פעם, בשקט, בהזדמנות לברר .....
האסיפה התגוננה כנגד פרומה כולה כגבורה
עילאית. אם כי ברור היה מלכתחילה שביחסי כוחות בלתי הוגנים כאלה סכוייו
של הצבור אפסיים.
לא ישכח אותו בוקר בהיר בו קם קנידל
בסוף האסיפה ועינו אורים: "חברים"- נחר - ”ברוב של 76 קולות כנגד 1
(פרומה כנראה) הוחלט להנהיג במשק לינה נפרדת. ממחר יתחילו לבנות את החדר השלישי
לנזקקים.
נפלה מצדה.
1973
המשק שינה פניו לבלתי הכר. מירכתי כל
דירה מרובת ילדים צוחק החדר השלישי ערוך ומוכן לקליטת הטף...
פרומה אמרה לצפורה שמטעמי נוחיות היתה
מאד שמחה אילו היו הפרחחים ממשיכים ללון בבתי הילדים כמו כל
הילדים הנורמליים בעולם.
קוקוריקו !
פזמון הלינה הנפרדת מתוך הסרט לחג החמישים
נכתב ע"י ירי סביר ביוני 1973 - השנה בה עברו הילדים לישון אצל ההורים. שרה מיכל קרסל, מצולמים אילן, ענת יוגב וילדיהם. עיבוד מוסיקלי ונגינה: אתי גל
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!