אסתר אטיאס הורנסקי 1935-2024

אסתרק'ה נולדה בטנג'יר, בצפון מרוקו, בינואר 1935. חמישית בין עשרה אחים ואחיות. אמה הייתה מלכת הבית. גידלה עשרה ילדים וגם עבדה כאם בית בבית ספר לרבנים צעירים. אביה היה חייט.

טנג'יר הייתה עיר בינלאומית, ולכן מלחמת העולם השנייה כמעט לא הורגשה שם. ילדותה עד סוף בית הספר התיכון הייתה מאושרת.

ב1949 הוריה שלחו אותה ואת רותי (זהבי) אחותה לישראל, שתיהן הצטרפו לחברת הנוער בקבוצת כינרת. לקראת הגיוס לצה"ל התאחדה חברת הנוער של כינרת עם חברת הנוער של חוליות.

ב1953 התקבל הגרעין המשותף, שנקרא עד היום "ההשלמה" לחברות בקבוצת חוליות.

אסתרק'ה התחברה עם דני, מהפלג החוליותי של הגרעין המשותף, והם התחתנו ב 1957. נולדו להם שלוש בנות, איה, נעה (ז"ל), ודלית.

אסתרק'ה התחילה את חייה בקיבוץ כחקלאית במטע. שם עבדה כטרקטוריסטית, בגיזום ובמריחת זפת על ענפים גזומים. בהמשך עבדה בבית התינוקות ובמתפרה, כמטפלת מורה מחליפה של ה"גורים" (חברת הנוער), למדה טכנאות שיניים ועד הפנסיה עבדה כשיננית. אחרי הפנסיה התגייסה אסתרק'ה לטפל בנוי של בית הקברות.

משפחת הורנסקי: אסתרק'ה, דלית, איה, נעה (ז"ל), דני

דלית נפרדת מאמא

בס"ד

אמא שלי האהובה,
קשה למצוא את המילים ביום כזה,

ולבטא את מה שהלב מרגיש.. 

היו לך חיים מלאים בעשייה, ביצירה, באהבה, בנתינה..

הטבע, הצמחים והפרחים מילאו את ליבך, 
הכרת כל פרח וצמח, טיפחת גינה יפהפייה באהבה,

ציירת נופים וטבע וכתבת במשך שעות סיפורים וזיכרונות..
תמיד עסוקה, מתעניינת וסקרנית.
זכית להיות בנתינה ובאכפתיות לכל מי שמקיף אותך.

מאז ומתמיד, לאורך כל השנים, אני זוכרת בית פתוח וחם, בו יש מקום לילדים מאומצים מהארץ ומרחבי העולם,

הידרת המצוות ביקור חולים, ביקרת באופן קבוע אצל חברים כששהו בבית סיעודי, שימחת ותמכת, מכל הלב ובאהבה..

היתה בך אהבה גדולה למשפחה הגרעינית והמורחבת, וקשר חם עם האחים והאחיות, האחיינים והשבט המורחב, ויותר מכל – לנכדים ולנינים, בהם השקעת וייצרת איתם קשר עמוק. 

בשנתיים האחרונות לא היה לך קל.

היו בעיות בריאות ושהות בבית סיעודי בלהבות הבשן.. אבל מעולם לא התלוננת. נלחמת וקיבלת את המצב בגבורה ובאופטימיות. 
שמחת והודית כל הזמן לצוות הסיעודי, ולכל החברים שבאו וביקרו ולא שכחו אותך למרות שהיית רחוק מהעין.. תודה לכם..
את ג'ולי, שהיא כבר כמעט בת משפחה, אהבת מאד.. ושמחת מאד כשביקרה כל יום עם אבא, טיפלה ועודדה, דאגה ופינקה בהרבה כבוד ואהבה..  זכית..

וככה, בחג הגאולה, השתחררת מהגוף שהכביד, הכאיב והקשה, ועכשיו את במקום טוב יותר.

נתגעגע מאד,
מבטיחים לשמור על אבא,

ואוהבים אותך עד השמיים וחזרה.

 ספדה לה גלית שלח

אסתרק'ה

אישה של דני,

אמא של איה, נועה ז"ל ודלית.

סבתא.

 אסתרק'ה הסייעת המיתולוגית במרפאת השיניים.

אסתרק'ה עם האצבעות הירוקות, שהנוי בכלל ונוי בית הקברות בפרט, היו בבת עיניה ובני טיפוחיה לאורך שנים.

אסתרק'ה שנהגה להספיד בכבוד ובנאמנות כול חבר וחברה שהלכו לעולמם.

השנים האחרונות היו קשות, המחלה שהלכה והחמירה עד שנאלצת לצאת מביתך, ובעיקר מותה של נועה זיכרה לברכה.

אט אט עזבה דמותך הקטנה את השבילים, נפרדה בשקט מאורחות החיים שהיו חלק ממך, ואת מהם.

כמצוות הפסח זכית להיגאל, יצאת מהמייצר לחרות האין סופית.

חסרונך יורגש - משפחתך, אוהביך וחבריך יישאו זכרך

נוחי על משכבך בשלום

דני ואסתרק'ה

לזכרה של אסתרק'ה – יגאל מגדל

יש ילדים שאוספים גולות, יש שאוספים מחזיקי-מפתחות או גוגואים. ישנם מבוגרים שאוספים בולים או מטבעות.

אסתרק'ה - ולצדה דני, התאפיינה - לאורך שנים ארוכות - באיסוף מצוות!

מאז הכרותי הראשונה עימה, כשהגיעו לחוליות, החבר'ה הצעירים מכנרת, התאחדו עם נוער-ב' המקומי, והפכו למה שקראו: "ההשלמה".

אסתר, עם מטען אנרגיה בלתי נדלה, סללה לעצמה את המסלול לתמיכה, לסיוע ולעזרה לכל דיכפין ולכל דיצריך.

האחריות לטיפוח בית העלמין התאימה לה מאוד, והיא עסקה בזה שנים ארוכות.  כל משפחה שעלתה לפקוד את קבר יקירה ביום השנה, מצאה מקום נקי, מושקה, מסודר ומטופח. אפילו מתקן צנוע עם אבנים הונח במקום, מבעוד-יום.

אסתרק'ה, ודני - יבדל לחיים טובים, שניהם ידעו תמיד לתמוך מכל-הלב באנשים הזקוקים לסיוע - עם חיוך, עם צחוק, עם מילים של חיזוק ותמיכה, (גם כאשר היה קשה למצוא מילות-עידוד) - ועם המון אהבה.

עכשיו את נפרדת וחוברת לאחותך רותי, לגיסך אברהם-זהבי ולבתך נועה שכל-כך אהבת.

נוחי בשלום וברוגע במקום שהקדשת לו כל כל הרבה אהבה ומסירות.

נשמור על דני.

מבטיחים.

ההשלמה (שנות ה-90) - מימין: אסתרק'ה ודני, שוש בן דוד, שולה גל, חוה שלזינגר, רותי זהבי, צבי אליאש, ציפי לוטנר, רפי וינמן, אליהו טאוס , נעים דאי, יעקב בן דוד, צבי גלטר

אילנה עמידור - בית שדה נחמיה

אסתרק'ה היקרה

אנחנו בית שדה נחמיה כואבים את לכתך, עברו עלייך שנים רבות וקשות של חולי ושכול... נזכור שאת תמיד היית בין הראשונים להספיד את חברייך לישוב שהלכו לעולמם ידעת להאיר את כל אחד בייחודיות שלו .

ועכשיו הגיע הזמן שלך אסתרק'ה היקרה ואנחנו נהייה אלה שנספיד אותך ויש כל כך נרבה מה להגיד עלייך על טוב ליבך על מסירותך למשפחה ולקיבוץ לחברים ולעבודה ולעיסוקייך הרבים משהיו.

הגעת לארץ כנערה מטנגיר הצטרפת לגרעין בקיבוץ כנרת לאחר שירותך הצבאי עברת לשדה נחמיה כאן הכרת את דני והקמת ביחד משפחה נחמדה 3 בנות נעה ז"ל, איה, ודלית תבדלנה לחיים ארוכים.

בתחילה עבדת בכל מקום שנדרשת אליו, בהמשך היית מטפלת מסורה של קבוצת עליית הנוער שנקראו "הגורים" והם עדיין זוכרים אותך שתרמת רבות לשילובם בארץ ולעיצוב אישיותם כבוגרים.

לאחר מכן עברת השתלמות כשיננית ועבדת במרפאת השיניים של הקיבוץ שנים רבות ומסורות. אי אפשר לשכוח את הטיפול שלך בנוי בבית העלמין, כל קבר קיבל טיפול אישי והסביבה הייתה פורחת ומושקעת. כל זה היה מעשה ידייך במסירות ובהרבה אהבה וכבוד למקום שבו את נטמנת היום.

ביציאתך לגימלאות המשכת לטפח את גינתך בבית עם קקטוסים ודאגת לדני ולמשפחה. השתתפת בפעילויות של גיל הזהב והיית מעורבת בכל הנעשה בקיבוץ.

השנים האחרונות שלך אסתרק'ה היו מאד קשות, אישפוזים רבים ושהייה ממושכת בבית הסיעודי בלהבות. ההחלטה לשכן אותך בבית סיעודי הייתה קשה לדני, אך הוא הבין שזה הטוב עבורך. ואכן המקום התאים לך ודני היקר שיזכה להרבה בריאות ושנים של נחת דאג לך במסירות אין קץ. יום יום נסע אלייך עם גולי ודאג לכל מחסוריך.

השנה בה נעה נפטרה הייתה עבורך עבורכם הקשה מכל. ליוןתם אותה במחלתה עד ימיה האחרונים.

היה קשה לך להיפרד ממנה וגם את השכול עברתם דני ואת יד ביד.

זהו אסתרק'ה המסע שלך תם...

הגיע זמנך לנוח אנחנו נזכור אותך עם חיוך נצחי ואכפתיות ואהבה לסובב אותך וליקירייך.

נוחי על משכבך בשלום

משפחה יקרה, דני הבנות הנכדים חיבוק מכולנו שנדע ימים טובים

משפחת זהבי והורנסקי - צילומי משפחות 1990

לדפדוף בתיק של אסתרק'ה בארכיון