היו ימים - והם רחוקים מאד מאד. מי זוכר?בקצה הדרומי של המכבסה היה חדרון - שומר נפשו - המעיט להכנס לתוכו. אי שם בשנות ה- 50. ניצב שם דוד קיטור ואש בערה בתחתיתו. מכון קיטור עדיין לא היה ומים חמים וקיטור היו נוצרים בדוד נוראי זה. החום סביבו היה בלתי נסבל גם בחורף.
על מלאכת הכביסה ניצחו בצוותא אניטה ברגר ושולה מגדל - (גל)
מכונת כביסה ענתיקה עמדה בקרבת מקום. מערכת גלגלי-ענק הייתה מותקנת על הקיר והתקרה ורצועות עור רחבות העבירו את התנועה הסיבובית מהמנוע לציר המכונה.
לפי סוג הכביסה היו הבחורות בוחרות את המהירות הנדרשת ומעבירות את הרצועות בין הגלגלים - מלאכה שנועדה לגברים...
בהמשך מרגלית אדן (אדלשטיין) החליפה את אניטה והמכונה השנייה הצטרפה אף היא למערך.
אותה מכונה שלאחר שנים - זכתה לכרטיס מנוקב - עליה מגדה כתבה. רק שבצניעותה הרבה - מגדה לא מספרת - איך למדה בכשרונה הטבעי, לתכנת את המוח של המחשב-בקר ולהכניס שינויים בכרטיסים המנוקבים.
מגדה למדה "לקרוא" ולזהות את הערוצים המנוקבים השונים ועיצבה מחדש את תכניות הכביסה השונות כאשר טכנאי החברה המספקת אתת הכרטיסים עומדים משתאים ולומדים ממנה את המלאכה.
יגאל מגדל - שנזכר ומזכיר.
