בשנת 1979 הייתי ילדה בכיתה ו', למדנו בקיבוץ, במבנה בו השתכנו הנעורים עד לפני מספר חודשים.
גיליתי כי בקרוון הכתום-לבן שעמד ליד בית הילדים, בחורשת האורנים - יש תכונה, ונכנסתי לברר מה קורה שם (סקרנות). מהר מאוד נשאבתי אל העשיה על הויטראז' יחד עם הזוג גלאט, ובכל פעם בה הגעתי, קיבלתי שקית עם זכוכיות צבעוניות שהיו ייעודיות למשבצת כזו או אחרת על העבודה, והדבקתי את הזכוכיות בהמון סבלנות.
שנים אחרי שסיימו את העבודה על הויטראז', וכבר היה ממוקם, שמרתי איתם על קשר מכתבים.
זכורות לי השעות הללו כשעות נעימות בעשיה מרגיעה.
כמובן שבכל פעם בה נכנסתי ללובי חדר האוכל, או עברתי במרפסת (מצידו השני), עבר בי הזיכרון מאותן השעות של היחד.
