אילן יוגב 1949-2025

אילן יוגב 1949-2025
בנם של
חוה ואברי יוגב (ממייסדי הקיבוץ)
בעלה של
ענת
אביהם של
תומר, רועי, אורן ויעל.
נולד
בשדה נחמיה, גדל בקבוצת איילה (מחזור ו')
בצבא
שירת בחיל התותחנים
למד
הנדסאי מכונות
היה מרכז
משק
עבד
ב"חוליות פלסטיק"
שימש
כמהנדס הקמה של "אתרוג", (המפעל של אחיו אורי)
בשנים
האחרונות הצטרף לצוות המתנדבים בארכיון שדה נחמיה
ספד לו רועי
אבא שלי אילן נפרד מאיתנו הלילה.
במפתיע אך בשקט ובכבוד.
בשבוע האחרון היינו לידו בבית החולים עשינו תורנות וכל ילד הגיע בתורו להיות לידו ולעזור לו.
כל אחד מאיתנו קיבל כמה שעות אבא, כמו טקס פרידה מכובד ואינטימי.
אבא שלי היה גיבור שקט. מצחיק, רגיש, צנוע וחכם.
ליד אבא תמיד הרגשתי רגוע, גם כשהיו סערות.
אבא, ליווית אותנו תמיד במסירות ודאגה, עם הבדיחות שלך והדרך המיוחדת שלך, תמיד נתת אוזן קשבת, תמיד תומך.
בשנים האחרונות נתת לנו ולאמא הרבה סיבות
לדאגה, אבל יצאת תמיד כמו גיבור.
והיום אנחנו נפרדים ממך, משפחה אוהבת ומלוכדת.
תחסר לנו מאוד.
מבטיחים לך שנשמור על אמא.
תמסור דש לאורשי.
אוהב אותך תמיד, בנך הגדול שגאה בך מאוד.
ספדה לו תומר
אבא גיבור ואלוף שלי
בשבוע האחרון זכינו להיות איתך, כל אחד מילדיך, יותר משהיינו ביחד זמן
רב. כשהתאשפזת, במשך ארבעה ימים, יום ולילה היינו איתך, טיפלנו, בידרנו, דיברנו,
נזכרנו, צחקנו, שיחקנו, פתרנו, טיילנו וגם שתקנו יחד. רק להיות אחד ליד השנייה,
להרגיש את האהבה שבחדר, את הביטחון והשקט המרגיע.
תמיד היית העוגן שלי, הביטחון והיציבות. למרות שלא גדלת בבית עם
הוריך, הפכת להיות אבא אוהב, מסור, מחבק ותומך. אבא חכם ומצחיק, כישרוני ויצירתי
עם ראש פתוח, זורם ומכיל ללא כעס או טינה, בעיניים סלחניות שנותנות פרופורציות
לחיים .
אמא היא האש ואתה המים. ביחד אתם חמודים ומאוד מצחיקים. משלימים אחד
את השנייה אבל בהגזמה. אתה קורא לה טרודה והיא קוראת לך כל הזמן.. ואתה בא (:
בימים האלו, בשבוע האחרון, כשהיינו איתך בבית החולים אמרת שוב ושוב
"איזה מזל שיש לי ילדים כאלו, שמטפלים בי באהבה ומסירות" והלב שלי
התחמם. אמרתי לך "אבא זה לא מזל. אתם עיצבתם אותנו להיות מי שאנחנו. אלו
הערכים שלכם, החוזקות שלכם, ההומור וההוואי הפנימי, המוזיקה והשירים, שמחת הביחד.
החוויות וההרפתקאות, טיולים בכל הארץ ובסיני, הורים זורמים ומגניבים. יש לנו הומור
תוך משפחתי והומור עצמי מפותח ובעיקר חברות טובה, כבוד הדדי, שמחה ואהבה ללא תנאי.
כשהתחתנתי לבשתי את שמלת הכלה של אמא. זה היה איחול לעצמי ולעמרי שתהיה לנו זוגיות כמו שלכם. וזה הצליח. וכנראה
הרבה בזכותכם (:
אנחנו עומדים עכשיו על יד הנחל שהוא נוף ילדותך, נוף ילדותינו ונוף
הילדות של ילדינו. ואני חושבת לי, כמה אתם דומים, אתה והנחל . זורמים בשקט,
בביטחון, בשלום עם הטבע, עם מה שקורה סביבכם, עם החיים.
אבוש, תודה על כל התפקידים שמילאת בעולם הזה ובמיוחד על האבא האוהב
שהיית לי. אתה תמשיך לחיות בתוכי, לחזק ולאהוב, לייעץ, לכוון, לחבק ולשמור עליי.
מנחמת אותי מאוד הידיעה שהלכת לעולמך מוקף במשפחה ובאהבה. לא ידענו
שזה הולך להיות הסוף אבל קיבלנו במתנה את הזמן הזה איתך ואני יודעת בביטחון שהלכת
לעולם הבא עם חיוך של נחת ואהבה.
ספד לו אורן
אצל ההורים כבר בינקות ידענו שלא צריך
בכוח כי אם ברוח.
שקט נפשי זה כשאבא מגיע, ובארבע וחצי אתה
מופיע אצל סבא וסבתא, ואפשר לשתות רגע ולשחק.
היית חריף בעבודה, לתקופות מנהל מפעל, מרכז משק ועוד...לוותר על קריירה לא היה קל, אבל נכון, כי היא עלתה בבריאות. מגיל יחסית צעיר, היית בשוק, שינית כיוון, מצאת מפלט בעיצוב מוצר ובאורח חיים מדויק לך, נתת עשרים שנה עם חיים של נזיר ובגוף בריא. הערצנו אותך כי קיבלנו אותך למיליון כייפים.
המצחיק הוא שלא הורגש מצדך אבל לקחת ללב הכל, אף פעם לא הרמת קולך על אדם,
לא איימת על מי שסביבך או הבכת אותנו בשום צורה. תמיד שמחתי להביא חברים ומכרים
אלינו, או לטיולים איתך.
אומנות ההקשבה שלך כדרך חיים ונקיטת עמדה בנקודות קריטיות בלבד, כמו מנחה מנוסה, היא לי מגדלור שאני ממש שואף להיות לילדי. אני אוהב אותך ורוצה שתדע שגם אם קשה לפעמים להסביר מה התכונה הבולטת שלך, ברור לי שאנחנו תמיד נרצה לדמות לה בביתנו, לילדינו או לבני זוגנו.
לכבוד יום הולדתו ה-60 של אילן, הפיקה חברת "יוגב הפקות" סרט:
יואב שהם, בן קבוצת איילה, נפרד מאילן
בן כיתה זה כמו משפחה נכון?
כך שאלה הבוקר בתי.
ואני חשבתי והתלבטתי כן ולא,
ובעצם דומה אבל קצת שונה.
אילן מהגן ביחד.
בעצם אף פעם לא חלקנו חדר,
הרי קבעו בשבילנו לטובתנו.
גם לא שולחן בכיתה.
ובאוכל בכלל אינני זוכר,
אבל השתתפנו במגרש המשחקים.
וצפיתי בך בזינוקים של השוער,
ובתפיסת הכדורים במחניים,
והלכנו המון ביחד בטיולים.
אותה ירידה ארוכה בסולמות סדום
שהתעקשת לעשות למרות דלקת הפרקים
ואותם דיונים אינסופיים על כלום.
וחלקנו את השירים האהובים,
"אילן תשיר את פדרו ואת
העגורים".
ואותה רחבת הריקודים שבה היית
מהכוכבים,
ובעיקר בעיקר היינו חברים.
ואתה היית מבין אלו שהם הכי חברים.
פשוט להימצא. שיהיה נעים.
וכשאתה חסר אז מיד מרגישים
ובחוסר הזה אנחנו היום מתחילים
וזה קשה וכבר מתגעגעים.
קבוצת איילה בכנס מחזורים (2010): יואל, דני, אילן, ריבה, יואב, נעמי, שרי,יובל, הדסה, רות גדי
ב-1990 צולם בבית משפחת יוגב "שיר הלינה המשפחתית" לסרט לחג ה-50
מלים מיכאל בן דרור, שירה מיכל קרסל
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!