"עוללות" עלוני חברת הילדים 1956-1960

בשנים האחרונות לחייו התנדב אילן יוגב בארכיון. במסירות ובחריצות סרק מסמכים היסטוריים, ביניהם "עוללות" - עלוני "חברת הילדים" בחוליות. זה היה הפרויקט האחרון עליו עבד עד שבוע לפני מותו.

"חברת ילדים" צעירה (יסודי), "וחברת ילדים" בוגרת (תיכון), היו, בתקופת החינוך המשותף, מסגרות החיים של אחרי הלימודים. היום משתמשים בשם היבש "חינוך בלתי פורמלי".

"חברת הילדים" הייתה תמונת מראה של חברת המבוגרים. היו בה ועדת תרבות, ועדת חברה, מערכת עלון והיה גם משק ילדים חקלאי.

שיר המערכת (מיכאל בן דרור עלון 12 1958)

המנגינה: "ונצואלה"

ביקור אצל הנשיא – יצחק בן צבי (אמנון ארבל כיתה ז' עלון 2 דצמבר 1956)

הדבר אומנם היה לפני זמן די רב, אבל חשבתי שכדאי לי בכל זאת לספרו. זה הי בא' באב 9.7.1956 יצאנו מוקדם בבוקר, כדי להיות בירושלים בשעה 4.30 אחה"צ. בדרך לא התעכבנו הרבה, המקום היחידי, בו ירדנו לחצי שעה, היה שדה תעופה לוד. סיירנו במקום ונכנסנו למוסך של אווירונים , שם עמד אווירון מסוג "קונסטליישן" לא מפורק רק תקנו את המושבים שלו.

כאשר גמרנו את סיורנו, נסענו למעלה החמישה, שם התקלחנו והתלבשנו ונסענו לנשיא לירושלים.

כאשר נכנסנו, קיבל אותנו השליש של הנשיא, בסבר פנים יפות. הוא הסביר לנו, על האולם המשמש חדר האורחים. שם ישנם מתנות, שקיבלו הנשיא ורעייתו  מבתי ספר שונים.

אחרי 5 דקות, נכנסה אשת הנשיא, רחל ינאית ובקשה אותנו לשבת. היא שוחחה איתנו על חוליות ודברים שונים, הקשורים אלינו. נעמי סיפרה קצת על המשק.

אחר כך נכנס הנשיא. הקראנו לפניו ממגילת הבר-מצוה שלנו, והוא נתן לנו ספר, שהוא עצמו כתב.

היה גם צלם, שצילם אותנו.

אחר כך נתנו לנו כיבוד והזמן עבר מהר מאד, עד שנכנס שוטר אחד והזכיר לאשת הנשיא, שצריך להתקיים שיעור תנ"ך.

אנחנו יצאנו ונרשמנו בספר הביקורים והמשכנו בנסיעה.

נסענו "לקול ישראל", שם הסבירה לנו בחורה שמדברת בקול הנער בשם ברכה אפשטיין. משם נסענו להר הרצל וחזרנו למעלה החמישה. אכלנו ארוחת ערב ושכבנו לישון.

למחרת חזרנו הביתה.

היפסטרים (יאיר שלח כיתה ז' עלון 2 דצמבר 1956)

ישנם שני ילדים בכיתה י"א שחושבים, שלהם אף פעם אין זמן ורק להם מותר לשחק בכדור סל. וכאשר משחקים ילדים על המגרש, הם באים ואומרים: "תזוזו מכאן, לכם יש כל היום זמן. אם אנחנו באים פעם בשבוע (מחוץ לאימון), אתם יכולים לרדת."

אם  עולה ילד מכיתה ז' או ח' בנעליים על המגרש, הרי מובן לכל, ששבועיים לפחות הוא לא ישחק בכדור, או לא יעלה על המגרש. אבל כאשר הם, או אחד מהם עולה בנעליים וגם חס וחלילה, אם מעירים לו על כך, אין זה עושה עליו כל רושם. להפך, כדי להראות שהוא מצפצף עליך, הוא נשאר וממשיך לשחק.

בזה אני רואה את ניצול הכוח במלוא מובן המילה, לגבי ילדים צעירים. אינני אומר, שבכל מקרה אני צודק, אך בכל זאת, ברוב הפעמים, הדבר הוא כך. גם אם איני צודק, אין זאת סיבה לניצול הכוח בצורה כזו, או אחרת ובוודאי לא בצורה פסולה כזאת.

שיר על הכביש (מיכאל ב.ד. כיתה ט – עלון 3 1957)

(השיר נכתב לרגל סלילת כביש האספלט בכניסה לחוליות. לפניו הייתה דרך מאבנים וחצץ (סולינג) מתקופת המנדט הבריטי)

לפי הפזמון "מחנה זה עניין רב תועלת"

הבו אידיאלים (יהודה קידר י"ב, עלון 6 – 1958)

מתקרב היום, בן תיפרד מכיתה י'ב  מספסל הלימודים, ותצטרף כחברים וחברות למשק.

אבל כאן רואה אני נקודה חשובה, שתוך כל 12 שנות החינוך שלנו לא נגעו בה. נקרא לה "אידיאליזם" , כלומר מה יהיה המניע, שלפיו נצטרף לקבוצה בהכרה מלאה וברורה?

הנצטרף, משום שהורינו  בנו מפעל נפלא ויש להמשיכו? ואם משום האידאלים הראשונים של הקבוצה - סוציאליזם מחד וחלוציות מאידך? ואולי אין לשניים האלה חשיבות מעשית היום, ואם כך, מה יבוא לתפוש את מקומם? מניעים ביטחוניים, או חקלאיים?

איני ודע אם רבים מחברי המשק היום, יש להם תשובה ברורה על שאלות אלה, ורבים עוסקים בבעיה של מציאת האמונה מחדש, אידאלים חדשים לקבוצה.

אולם לגבינו, רואה אני חשיבות רבה, שלפחות נשוחח על כך, בטרם נצא לצבא. כי מי יודע אם לא יבוא יום, ויפוג הצד הרומנטי, שקיים בלי ספק בחיי הקבוצה, ואז יתהוה חלל ותתעורר השאלה: מדוע ולשם מה? וממשבר זה, יש להימנע בכל האפשר.

ראוי, שניתן את דעתנו על כך, שיקראו דברים אלה גם המחנכים והמורים; ויפעלו פעולה מידית, כי הזמן קצר, לפחות בשביל אלה, המהרהרים ומתענינים, אם לא בשביל כל הכיתה. הקימו חוג, ארגנו שיחות וויכוחים פעם או יותר לשבוע, עם האדם המתאים, לבל נצא קרחים, מבעיה חמורה זו.

נחליאלי בקבלה לחברות. יהודה קידר שני מימין

לדפדוף בעלוני חברת הילדים

משק ילדים

החינוך לחיי קיבוץ ולחקלאות, כלל גם משק ילדים.

הקיבוץ הקצה שטח אדמה והילדים עיבדו, זרעו, שתלו, השקו, עשבו, קטפו וקצרו. תנובת משק הילדים נמכרה למטבח ותמורתה הועבר לקופה שנוהלה ע"י הילדים.

לא ניתן היה לסמוך עד הסוף על אחריותם של הילדים, לטפל בחיות ולהשקות את הירקות. לצידם עבד תמיד חבר מבוגר שהיה מנהל וגם מחנך. אילולא הוא לא היה נשאר משק ולא היו נשארים ילדים.

צבי נעם מאחור, אברהם מלחי על האתון

שטח גן הירק: (יעקב הרץ – כיתה ט')

השטח של משק ילדים הוא כ-15 ד'. השטח הראשון היה רוב רובו תפוחי אדמה ועגבניות. את שטח תפוחי האדמה, תפסו השנה הכרוב והכרובית וכן יש שטח חדש, שלא עובד לפני שנה. שם יש תלתן ואחריו תפוחי אדמה. השנה יש משתלה של המטע, כלומר תפוחי עץ  ומשתלה של כרוב וכרובית. גידול חדש תרד.

יתר הגידולים הם: צנונית, גזר, פלפל, קישואים, שעועית, חסה, פטרוזיליה, בצל, עגבניות, ומלפפונים. השנה יש שטח עגבניות חדש. שטח זה הוא כשישית מכל השטח, שטח הכרוב והכרובית כחמישית, שטח התלתן 1/7  וכן תפוחי אדמה. הפרי, שמורידים  עכשיו הוא מלפפונים, גזר ושעועית ועוד מעט צנונית, בפעם השנייה.

העובדים הם שני ילדים קבועים מכיתה ה', שניים קבועים מכיתה ז' שישה קבועים מקבוצת "גור", מיכאל ואני.

המנהל הוא צבי נעם.

הפרי, שמגיע למטבח נרשם ונשקל, משק ילדים כולל גם פרד, פרדה, וסוסה. וגם 17 עגלות ועגלים.

ילדי דולב 1991

הברווזיה:  (ניסים דהאן כיתה י"א)

במשך העונה החולפת, נמצאה הברווזיה לא במצב משוכלל ומשובח ביותר. מספר ברווזים בעונה הזאת, לא הגיע לאותו המספר כמו בעונה שעברה. התמותה בעונה הקודמת , הייתה גבוהה מאד, עקב נתינת תערובת מורעלת. כאשר נכנסנו לעבוד בברווזיה , הקינים לא היו ראויים לשמם וכן בתי האימון.

במשך החודש שאנחנו עובדים בברווזיה, סידרנו שני בתי אימון לאפרוחים ותיקנו מחדש את הבריכה. האוכל, שהמטבח מספק, לא מספיק ואנחנו לא יודעים מה לעשות. (לפני שנה היו קלחי תירס זאת היתה הקלה גדולה.)

במשך תקופת הדגירה, היו כ-24 דוגרות, שישבו על 200 ביצים בערך. מאלה נותרו מעט מאד בחיים. חלק גדול של הביצים זרקנו, כי התקלקלו. היו שתי דוגרות שישבו בקן אחד ומהביצים לא יצא כלום.

היום יש בברווזיה כ250 ברווזים גדולים ו-50 אפרוחים.

לקחנו מהמשק כ-20 פחי תערובת.

בקשנו ממספר ילדים, שיעזרו לנו בתיקון הבריכה, ונתקלנו בהתנגדות מוחלטת כמעט (פרט לשניים-שלושה, שאחרי בקשות מרובות, הסכימו לעזור).

את כל המפעלים, שעשינו בברווזיה, עשינו בעצמנו. נקוה, שהתמונה של העונה הזאת, לא תחזור בשנה הבאה.

מכרנו עד כה 2 זכרים והרוח היה 15 ל'י.

בסיום אני חושב, שהברווזיה בכל זאת השתפרה בהרבה בזמן האחרון ונקווה שבהמשך תחזור למסלולה הרגיל.

משק ילדים  - נושא לוויכוח (המערכת – עלון 2 1956)

מימין צבי נעם המבוגר האחראי

המצב הנוכחי של משק הילדים שלנו, הואר מצב של משבר כללי.

על נושא זה, ננסה לפתח ויכוח בכיתה ובין כל החברה.

הארגון של משק הילדים, הוא בידי חבר משק אחד בלבד. לצידו, עוזרים שניים או שלושה ילדים, שהם מהחברה הבוגרת מכיתה ט', והם טוענים: "למה נעבוד אנחנו כל הזמן בשביל אחרים, וענף זה ישא את שמו של כל בית הספר ?"

האחרים דווקא מרוצים והם טוענים: " בין כו' וכו' ישנם כבר מהחברה שלנו, שעובדים שם (למעשה בשבילם) וזה מספיק כבר.

כל יתר עובדי משק הילדים, הם ברובם ילדי חברת "גור", שהם למעשה חברת נער במשק, והם טוענים:" אנחנו הפועלים שלהם, למה לא הגדולים יתנו דוגמא, ויראו את הדרך הנכונה, בה צריך לנהל את משק הילדים?" ובאמת, נשאל את עצמנו: מי יראה להם את הדרך, בה צריך להפעיל את משק הילדים? האם הצורה הנוכחית היא הטובה? כן, או לא? ומה בכלל הנימה החינוכית של משק ילדים מסודר, שנמצא בידי כל בית הספר?

האלה שטוענים, שהמצב הנוכחי הוא המצב האידאלי, ויתכן שהם צודקים. כי עדיין לא בקשו מהם לעבוד במשק הילדים והם לא מרגישים במגרעות הרבות.

ילדי כיתה י'א הם "החכמים", כבר יודעים את הכל. איך לנהל את החשבונות ואיך לדאוג למחזור זרעים יציב. למעשה הם כבר מבוגרים מדי בשביל זה, הם כבר עברו את הגיל כדי לקיים משק ילדים.

ילדי בולבול (כיתה ט') "הקטנים" אומרים: " למה אנחנו כן, והגדולים לא? אז אולי כלם יחד כבר "ג'ובניקים" והענפים שלהם חשובים יותר ממשק הילדים?

כל הבעיות שהועלו בפסקה זאת, יכולות לעורר ויכוח בחברה. אולם הוויכוח חייב להתנהל בכתבה בצורה של הבעה אישית, בעלון הבא. אפשר גם להוציא מסקנות ולהביא הצעות מעשיות, הערות ודף תיקונים.

במדור זה, מבקשת המערכת פעילות רבה, שתוכל להביא תועלת לחברה כולה, על ידי פתרון הבעיה בצורה נכונה. חשוב מאד לא לזלזל במדור זה, מכוון שגם מבחינה אישית יכול מדור זה, להביא צורת ראות נכונה, דבר שמביא תועלת רבה.

על משק ילדים: (ניסים עסיס כיתה י"א -  עלון 2 1956)

אני סבור, שמשק ילדים איבד את מטרתו ואת משמעותו. הוא הפך לאחד מענפי המשק, והוא פשוט מחליף את גן הירק, שחוסל במשק.

היות והאחריות היא על חבר משק, רוב העובדים, כמעט כולם, הם לא מחברת הילדים, איבד את משמעותו ומטרתו הקודמת, בעודו בתחילתו, משק חי שהיה לחברה, והמשתלה שהייתה.

תפקיד משק הילדים הוא: ללמד ילדים התחלה של ניהול משק עצמאי. מבחינה זו, אין הוא ממלא את תפקידו.

לעומת זה צץ מפעל עצמאי הנקרא "ברווזיה", והפך לחלק ממשק ילדים. האחריות מוטלת על  הילדים משתי הכיתות, ט' וי"א.

מפעל זה, מודגש שהוא של הילדים ולכן הילדים מגלים יותר ענין בברוזיה מאשר במשק ילדים. משמעות הדבר, למשל, כאשר מתו 10 ברווזים כתוצאה מהרעלה, או ממשהו אחר, מענין יותר, מאשר אם פרצה מחלה בעגבניות וכו.

(יאיר שלח – כיתה י'  עלון 15 1959)

רמי אדן, וגיורא פלד

הבעיה: לתת לעובדי משק ילדים את ההרגשה, שהם אינם באים לעבוד את השעות המוקצבות כדי לצאת לידי חובה, אלא לתת להם להרגיש, שהמשק שייך להם, והם עובדים בתוך שלהם.

ההצעה שחבר מהכיתה הבוגרת יעזור בניהול משק הילדים היא טובה בשביל אותו הנער, אך אינה פותרת את בעית שינוי הגישה לעבודה.  בהנחה שהצעה זאת באה הפעם כדי לעזור לנו, איני רואה בה הצעה ברת ביצוע וזאת שמבחינה טכנית, איננו עובדים ואיננו יכולים לעבוד יחד עם הצעירים. אנחנו עובדים בצהריים, במשך ארבעה ימים בלבד, בו בזמן, שהם עובדים בבוקר. הסיבה השנייה, כפי שכבר ציינתי היא, שהצעה זו אינה מועילה, (על סמך ניסיון).

הבעיה נפתרה בצורה טובה יותר, ע"י מאיר (מאיר סברייגו תושב מבוגר שניהל את משק הילדים א.א.), שחילק לכל צוות עובדים חלקה, עליה הם אחראיים. וראינו, שחל שינוי חיובי  בגישת ילדים לעבודה.

(יעקב הרץ כיתה י"ב - עלון 15 1959)

מכל קטעי הדברים, שהוסברו בשיחת החברה, ניתן להבין, שהחטיבה החליטה, שלחברתנו דרושה עצמאות כלכלית, וההצעה הייתה, משק ילדים. ז.א. ילדי השכבה הבוגרת (כיתה י'ב) ינהלו את משק הילדים בהדרכתו של מאיר ובצורה כזאת נוכל לקבל, חלק מהרווחים.

כאן נשאלת השאלה, האם ילד מכיתה י' מסוגל לנהל את משק הילדים, בעבודה של 8 שעות לשבוע, ואם יש לחברה בכלל זכות, לנצל בצורה כזאת את משק הילדים, לצרכים פרטיים? האם זה צריך להיות מקור פרנסה לחברה?  האם ישנה זכות, לדרוש מילד בחברה, שיסכים לעבוד במשק ילדים זמן ממושך  כך, שיוכל גם לנהל אותו?

לפי דעתי, עבודה של 8 שעות בשבוע, עם הרצון הטוב ביותר, אינה מספיקה לניהול משק הילדים. ואם, אז הניהול יהיה סימלי בלבד. ילד לא יכול להגיע ללא לימוד ממשי לדרגה כזו, שיוכל לקבוע את מחזור הזרעים, את שטח הגידול , וכיוצא באלה... כנגד זה, באה הטענה, שהילד עובד בחופשים, ובכיתה י"א וי"ב יוכל לעבוד כמחצית השנה. למרות כל זה, ניהול ממשי הוא לזמן קצר בלבד ואינו מקנה לדעתי הנאה ממשית, מהרווחים. לדעתי הכנסות החברה, צריכות לבוא על חשבון זמננו החופשי, ולא על זמן העבודה, כפי שזה יהיה במשק ילדים.

נוסף לכך, החברה לא יכולה לדרוש מילד, לעבוד כל הזמן במשק ילדים, אלא צריכה לעודד את הילדים הבוגרים, לתפוש מקומות פחות או יותר קבועים, במשק הגדול.

לסיכום: החברה צריכה לדאוג להכנסה מתאימה, אשר תשתף את כל החברה בצורה פעילה, או שבוגר י"א וי"ב ינהל את משק הילדים, (אם יש כזה) וגם הסדר כזה יכול להיות זמני בלבד..

בתור צעד ראשון להשגת הכנסות, יש לדאוג להכנסות הברווזיה. חלקן העיקרי, נמצא במשק.