שדה נחמיה – מציאות וחזון - ליאור שלמה
המנהל
עסקי – מציג לוותיקים את החזון העסקי של שדה נחמיה 2025
בשל
רגישות הנושא הסרנו את המספרים מתמליל ההרצאה ומהסרט, חברים מוזמנים לפנות לליאור לצפות במצגת המלאה.
תמליל ההרצאה. המספרים ליד הכותרות מציינים את נקודת הזמן בסרט.
אציג את
עצמי
אני פה משהו
כמו שלוש וחצי שנים. השם שלי מחולק לשניים, החלק העיראקי זה פואד והחלק ההונגרי זה
ליאור. אני חבר קיבוץ עברון. חי שם כל חיי. חייתי בלינה משותפת, מכיר את כל הדברים הטובים
ואם היו דברים פחות טובים, אני לא זוכר אותם. חיל הים, 12 שנה בלול תרנגולי הודו, כלכלה
ומנהל ברופין, גזבר הקיבוץ, מנהל כספים של
המפעל (ברמד), מנהל עסקים (מרכז משק), ופיתוח תיירות אצל יזם חיצוני. הגעתי לכאן
לפני שלוש וחצי שנים, אני מאוד מאוד אוהב לעבוד בשדה נחמיה את האווירה, את האנשים.
חוזה
חדש מול מנהל מקרקעי ישראל (5ד' 35 שני)
באתי עם
רצון עז לפתח ומצאתי מערכת שנמצאת בבעיה קשה מבחינת ההסדרה מול מנהל מקרקעי ישראל.
יש קושי לפתח פה. כל זמן שאתה לא פונה למנהל, אין כלום, כולם חיים, הכל נראה בסדר,
כשהתחלנו לבחון את הנושא, מצאתי את עצמי כמעט שלוש ומשהו שנים, רק סוגר ונועל
עסקים. כאילו שהגעתי משהו הפוך ממה שרציתי. התברר שלעסקים אין הסדרה מול המנהל. לדוגמה
הווטרינריה הייתה פה, במקום שאסור לה להיות. כך שבמקום לפתח עוד דברים התעסקתי
בלסגור שזה מבחינתי אסון.
אני יכול
לבשר שהמהלך הזה הסתיים לא מזמן. הסדרנו את המהלכים שלנו מול המנהל, ואנחנו יכולים
להתחיל לעשות עכשיו פעולות ולפתח דברים שהרבה זמן לא יכולנו.
אנחנו
מהקיבוצים שהיה להם חוזה היסטורי מול המנהל. חוזה היסטורי אמר בגדול שאפשר לקחת את
כל השדות ולהפוך אותם לתעסוקה לכל מיני מפעלים. לעשות שינוי ייעוד על כל השלושת אלפים
ומשהו דונם שלנו. זה היה החוזה שלנו. בדרך
קרו הרבה דברים שלא אפשרו את זה. מנהל התכנון, לא מנהל מקרקעי ישראל, אמר שהוא לא
מוכן יותר שהקיבוצים ירחיבו את עצמם בעסקים מלבד מה שיש להם. היתר חייב להיות חקלאות.
הבנו שאי אפשר לנצל את החוזה הישן.
אתן
דוגמה אחת: כדי להשכיר את הקרקע למפעל חוליות, היינו חייבים להיות בחוזה הישן 51%
בעלים. אם מחר חוליות תעבור לגורם אחר, ואנחנו לא נהיה שותפים שם, לא היינו יכולים
להשכיר את הקרקע לחוליות. המנהל בסוף יכול היה לקחת את הקרקע ולהגיד תודה רבה, זה
לא שלך.
היום,
על פי החוזה החדש, מותר לנו. זה מהפך בסדרי גודל. יצאנו, כמעט סופית, מהחוזה הישן
ועברנו לחוזה חדש. החוזה החדש מאפשר לנו
היום להשכיר קרקעות ולעשות את כל הפעולות שבעבר היינו מוגבלים בהן.
עדיין
יש מגבלה של מכסת תעסוקה. המנהל קבע לנו מכסת מקסימום לתעסוקה - 120 דונם
(כולל המפעל). עשינו תב"ע חדשה, שאם תאושר בעוד חודש חודשיים, היא מגדילה
למקסימום האפשרי את מה שנוכל לעשות מול אותה מגבלה.
דוח
רווח והפסד (12ד' 42 שנ')
המילה
רווח והפסד היא לא מאה אחוז נכונה פה, כי אנחנו לא מראים פה את הפעילות של מפעל חוליות.
יש לו מחזור ענק. זה לא מופיע פה. רק הדיווידנד שחוליות מעבירה לשדה נחמיה. מה
שאתם רואים פה למטה, זה רווח מועבר זה לא הרווח של חוליות. יתר
הדוח, זה רווח והפסד כמו שנהוג לרשום אותו.
שנת 2021,
לא מופיעה פה, היינו באיזון או הפסד. משני טעמים, בחקלאות היו שנים לא פשוטות עם
הפסדים. רק ב-2023 התחלנו להתייצב. ב-2024 אנחנו מתייצבים על סכום קבוע פלוס מינוס.
הייתה גם מלחמה בדרך והיו גם בעיות לא פשוטות ואנחנו גם עובדים על פיצויים.
בעסקים
שלנו יש חקלאות, יש לול, יש השכרות ובשוליים יש קצת סולרי על הגגות. זה הסיפור כרגע.
חוליות
ב-2024 הייתה שנה לא פשוטה עם המלחמה, עם פיצויים. ב-2025 הצפי טיפה יותר גדול, קצת
הגדלה של הרווחיות למרות הקשיים, והקשיים עדיין קיימים, של כל הנושא של הסחורות
והעברה וכל מה שקורה בעולם והמטבעות גם. אבל בכל זאת, שנת 2025 אמורה להיות עם
צמיחה קטנה גם ברווח.
בשלוש
וחצי שנים שאני פה, הדבר היחידי שבאמת טיפה השתפר זה הלול.
בתוך המערכת
הזאת רק שתדעו, יש לנו פחת. הפחת הוא רישומי בלבד. זאת אומרת שהכסף לא יצא. הכסף נרשם
כפחת שנשאר לנו בכיס. ההשקעות שלנו היום, בעסק כולו, בשדה נחמיה, מבוססות בעיקר על
הפחת המצטבר בכל שנה. אנחנו משאירים אותו בעסק והוא מיועד להשקעות.
ויש לנו
תוכניות גדולות יותר, לעתיד, עם סכומים יותר גדולים, אבל זה לא מפה, זה ממקורות
אחרים. נדבר על זה בהמשך.
תשובה
לשאלה: נכון להיום אין ענפים מפסידים. יש שינוי ברווחיות, אבל אין כרגע ענפים
שמפסידים.
אגרו-סולר
(20ד' 54 שנ')
השטח החקלאי
מתחרה בסולרי.
עשינו
הסכם עם חברת החשמל הצרפתית, חברה בשם EDF.
הסכם נחתם לפני שבועיים סופית. היה הסכם קודם שלא התממש בגלל הבעיות במנהל שדיברתי
עליהן. סידרנו את הנושא במנהל וחתמנו על שותפות חדשה. כרגע על 70 דונם סולרי
קרקעי, בכניסה לשדה נחמיה, לאורך הכביש הראשי מול עמיר. סידרנו תב"ע חדשה
מיוחדת לזה. אנחנו לא רוצים להיות שותפים שלהם ולקחת סיכונים. פרויקטים כאלה זה
פרויקטים של 40-50 מיליון שקל.
לפי
החוזים החדשים אנחנו צריכים להיות 26%, לא 51%. בקטע של סולארי יש מחויבות מול
המנהל להיות 26%. אנחנו באנו ואמרנו אנחנו נהיה 26% אין ברירה, אבל אנחנו רוצים
הגנות. עשינו חוזה עם הגנות על המימון. סדר גודל של 40% מהתוכנית העסקית והרווחיות
שלה. זאת אומרת מצד אחד אנחנו מפסידים 10% על זה שאני לא באמת רוצה להיות שותף
שלהם, מצד שני אנחנו קרובים לכסף שהיינו עושים אם היינו שותפים בלי הסיכונים. אני מקווה שיעלו על הקרקע בסביבות אוקטובר. ה70
דונם האלה זה חלק אחד שמתחרה בחקלאות.
אנחנו
עכשיו במשא ומתן עם אותה חברה על 500 דונם. מותר לנו עכשיו, כי זה דו שימוש, זה
אומר אגרו סולרי, מגדלים משהו מלמטה, ושמים מעל את הסולרי. עוד לא ברור אם מותר
לנו לעשות כל החמש מאות, לא ברור אם נגיע להסכם טוב איתם עוד לא ברור הרבה דברים
אבל אנחנו הולכים לכיוון הזה. (תשובה לשאלה: מתחת לסולרי אפשר לגדל עגבניות, חיטה
והכל.)
חקלאות
(24ד' 56 שנ')
בחקלאות
יש לנו שותפות טובה מאוד. אראה נתונים קצת על השותפות, מה מגדלים, ואיך הרווחיות
השתנתה קצת. מה הצפי קדימה.
לפני
כמה שנים עשינו הסכם עם סאסא וברעם בחקלאות. ראינו שאנחנו מפסידים כסף שקשה לנו
לנהל את הדבר הזה. מאוד מאוד מורכב. כדי לעשות עם זה משהו ולשנות, היינו צריכים גם
לעשות השקעות חדשות. הרגשנו שמצד אחד אנחנו מפסידים ועכשיו אם נשקיע עוד, איך
נשכנע את כולם להשקיע במקום שאתה מפסיד? ואתה גם לא יודע להראות איך אתה תרוויח.
הלכנו לחפש גורם מצליח בתחום, מוכח, שמוכן להיכנס איתנו לשותפות. גם שם לא רצינו
להיות שותפים. אם זה לא מפעל חוליות, אז לא ממהרים להיות שותפים. אמרנו להם קחו את
האדמה, הנה עצים, שקדים, שזיפים, קחו, תעשו מה שאתם רוצים, רק תנו לנו סכום קבוע
ותעזבו אותנו.
גם את
זה ניסינו לגדר. איך עושים את זה? בשנה שמפסידים מאיפה אתה מקבל? אני לא בעד לעשות
שאני לוקח משהו שהשני מפסיד, זה לא עובד בחיים האלה. בהמשך ברעם יצאו, אנחנו היום
שליש שדה נחמיה, שני שליש סאסא. אנחנו בשיטה הזאת גם לא לוקחים סיכונים גדולים. גם
בהשקעות עשינו איתם סידור. אני לא מוכן להשקיע כסף כשבסוף מי ייקח את העצים? נניח
שרוצים לשתול מטע חדש, ואז הם יעזבו יום אחד ויגידו "העצים שלנו". בסוף
אהיה חייב לפדות אותם. אני לא מוכן לזה. גם על זה יש נוסחה, שכל הדברים האלה נלקחו
בחשבון ולא יפלו עלינו באיזשהו בום. בסך הכל השותפות הזאת עובדת טוב.
מבחינת
הדונמים, אפשר לראות ששינינו את כל המערך, היום הרוב זה גידולי שדה. יש לנו 2,200 דונם
גידולי שדה.
ויש לנו שקדים, שזיף, אשכוליות. גם כאן, אנחנו
עובדים בשיטה שמקבלים סכום קבוע. בסך הכל
אלה מספרים חיוביים לא שליליים. היינו בתקופות לא טובות והיום יש יציבות. זה לא
משהו ענק, אבל גם לא בונה בורות נוספים. מחירי המים לא יורדים, המצב לא נעשה פשוט
בנושא הזה של מים, וזה לא הולך לכיוון טוב.
לול
(28ד' 42 שנ')
בנינו
לול חדש. גם בלול עשינו שינוי. לפני שנתיים עשינו הסכם עם עוף הגליל. אנחנו בין
היחידים שלא נמצאים באינטגרציה. השיטה של האינטגרציה אומרת שהם קונים אפרוחים,
תערובת, הכל הכל ומשלמים כמה אגורות לקילו. אנחנו לא באינטגרציה, אנחנו עושים הכל
בעצמנו. קונים אפרוחים, קונים תערובת, ההסכמים שלנו, הכל אנחנו, ואנחנו מוכרים את
העוף במחיר של מכירת עוף מלא. בשנת 2024 היו לנו שבעה מדגרים, שזה צפוף. אין אוויר
לנשימה. בדרך כלל יש שישה מדגרים. הייתה שנה עם רווחיות גבוהה.
השנה
התחלנו ברגל שמאל. היינו צריכים לחזור לשישה מדגרים. הלול עצמו במצב לא טוב. אבל דאגנו
לפיצויים שאפשר להגיד שלא ניפגע כמעט בכלל. נכנס לנו לפני חודש ניוקסל. גילו את זה בשיווק. העוף
נהייה טרף. ניוקסל זו מחלת נשימה. גם פה
אני מניח שנקבל את הפיצויים. השנה התחילה בקטע המקצועי פחות טוב. בכסף אני מקווה
שיהיה בסדר, שלא ניפגע. זה תחום קשה. למה אני אומר את זה?
כי
כשאנחנו רוצים להסתכל קדימה, בלול אנחנו כרגע במצב טוב, אבל, כבר היום יש תקנה
חדשה של יבוא עופות קפואים, שזה יכול לסבך את מערך הרווחיות של התחום. החקלאים
בסוף צריכים למצוא את הדרך שלהם.
לפני
חודשיים, חשבתי ביחד עם דודו, להקים עוד לול. יש מקום שיכלנו לבנות בו. הקטע הזה
של הייבוא עשה מהפך במחשבה האסטרטגית לכיוון של בואו לא נגדיל סיכונים. אפילו
נחשוב, בעתיד, מה אפשר לעשות עם הלולים, לא בגידול עופות. אולי במחסנים, אולי
דברים אחרים. יש מגבלות יש פוליטיקה. כל המושגים האלה שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו,
זה לא עובד. למה זה לא עובד, כי כדי לגדל פרה צריך לגדל חיטה וצריך מים, וצריך הכל.
אין לנו את כל הדבר הענק הזה כדי לעשות הכל לבד, זה לא יקרה. ואם אנחנו לא עושים
את הכל לבד אז אנחנו כנראה צריכים להביא ממקום אחר, והכיוונים האלה לא עובדים כל
כך בקלות. וזה הולך דווקא לכיוון ההפוך.
העוף
הוא ברמה האסטרטגית זול. הסופרים הגדולים מחזיקים אותו במה שנקרא "מוצר עוגן".
הם משחקים אתו. המשחטות מתרחבות היום
לכיוונים של מפעלי יצור מוצרים. הם מבינים
שיש בעיה במחיר של העוף, אז משחקים במוצרי עוף, אריזות מיוחדות, זה הכל כדי להביא
כסף. כי העוף לא מביא להם את הכסף, וגם לנו לא מביא את הכסף.
חשמל
(44ד' 34 שנ')
יש נושא
של חשמל בשדה נחמיה. אתם לא מעורבים, אתם גם לא רואים את זה בדוחות שראיתם קודם. בזמנו
הכריחו את הקיבוצים, אמרו להם יש לכם שתי אופציות, או שתעבירו את כל החשמל הזה
לחברת החשמל, תשלמו להם איזה חמישה שישה, שבעה מיליון שקל, או שתיקחו את זה על עצמכם,
תקימו חברה לחלוקת חשמל, תטפלו בה מאלף ועד תו, לפי החוקים של חברת חשמל. זה מה
שעשה קיבוץ שדה נחמיה. רוב הקיבוצים עשו את זה. הקמנו חברת חשמל והתחלנו לטפל
בחברה עצמה. בהכנסות ובהוצאות. הרווח שלה צריך לקיים את המשך ההשקעות בחשמל. בחרנו
לעשות את זה פה כי הבנו שנעשה את זה בהרבה פחות כסף. חלק מזה בשיקום תשתיות בישוב
הישן, שעשו פה בזמנו. אנחנו כל הזמן עושים פיתוח של חשמל. עכשיו מסיימים עבודה של
מיליון שקל באזור המוסך. הקמנו שם תשתית חדשה של חשמל. כולל בשכונת הצעירים. החברה
הזאת מתנהלת בעצמה ולא רואים את הדוחות הכספים שלה.
דבר
נוסף, רוצים לעשות הסכם חדש לרכישת חשמל כדי שנקבל 12% הנחה ולא 8%. זה הסכם די
מורכב. כדי להגיע ל-12% הנחה ברכישת החשמל אנחנו צריכים לעשות אגירה אצלנו במחנה.
אם יהיה הסכם, אז כנראה שיקימו פה על 200 מטר, מתקן אגירה. זה יביא אותנו למצב שבו נוכל לקיים בעצמנו
השקעות. כי מי שנכנס לשכונה החדשה משלם לנו על ההשקעה. אבל אם יש חוסר אנחנו
צריכים להשלים את זה. אנחנו, החברה, המחלק. ולכן אנחנו בונים אותה בצורה כזאת שלא
יהיה מצב שיבואו לחברים או לקיבוץ ויגידו: "חבר'ה אין כסף. צריך לקחת כסף
מהרווחים, ולהעביר את זה להשלמת השכונה". אנחנו מנסים שזה לא יקרה. להבטיח אי
אפשר.
מתחם
תעסוקה (38ד' 59 שנ')
יש לנו
מתחם תעסוקה. אנחנו הקמנו עכשיו צוות, שיערוך פרוגרמה על האזור של המוסך, כל האזור
החקלאי, סככות הטרקטורים. יש שם אזור של 20 דונם שהפך את הייעוד שלו. אנחנו עכשיו בתב"ע
החדשה. ממבני משק הפכנו אותו לתעסוקה. תעסוקה מאפשר לעשות דברים, גם השכרה. אנחנו
רוצים שנוכל לעשות שם מסעדה, חדר כושר, כל מיני דברים. הקמנו צוות שייקח את כל
המתחם הזה ויחשוב עליו בצורה רצינית: מה יעמוד, מה יהיה במבנים, מה צריך לשדרג. בשלב
הראשון, לקראת השנה הבאה אנחנו רוצים להכין פרוגרמה לתשתיות. איפה הולכים ברגל,
איך זה ייראה, חשמל, מים, ביוב, חניות, גינון, הכל. המבנים שישנם שם כולם יישארו. הפרוגרמה
תעסוק בשאלות מרכזיות: מה יהיה פה? מי ייכנס לכאן? כמה אנשים אנחנו רוצים שייכנסו
לקיבוץ? כמה זה רחוק מהחברים? כל השאלות האלה הולכות להישאל. כשנביא את זה לקיבוץ,
לא נרצה שיגידו לנו: חבר'ה, לא חשבתם על זה, כן חשבתם על זה. נקווה שיהיה לנו מודל
מוכן לקראת התקציב של השנה הבאה. כדי שמי שיבוא להשקיע במבנה, יקבל את השירותים,
את הכל מסודר. יש פה עוד המון בעיות לא פשוטות מבחינת הרגולציה, היתרי בנייה, אבל
אל תיכנסו לזה כי האח הגדול יותר מעניין לדעתי מהסיפורים האלה.
תיירות
(42ד' 00 שנ')
יש לנו
עוד נושא שכרגע אנחנו חושבים עליו קדימה, נושא לא פשוט.
כשהייתי
בן חמש טיילנו לבניאס. זה זכור לי כגן עדן, ומאז לא הייתי פה.
כשבאתי לשדה
נחמיה הייתי בהלם. אני יושב במשרד, אני ככה מספר לכולם, מסתכל בחלון, ורואה את
הירדן מאחורי. זה לא בדיוק מאחורי המשרד, אבל קרוב.
זה משהו
פשוט מדהים מה שקורה פה. לתיירות בשדה נחמיה היו קשיים. אני רוצה לחשוב קדימה.
אנשים בשדה נחמיה מפחדים מתיירות כעסק. יש ימים שזה למעלה, למטה. אגב, לא פחדו
מהחקלאות שזה גם למעלה ולמטה. ויש עוד פחדים של כלכלה, של מסחר. לתיירות יש
עונתיות, יש לה תקופות. והכי גרוע זה שמי שלא ידע לנהל תיירות שלא ייכנס לתיירות. שיעשה
לעצמו טובה. אבל, עדיין, אחרי שאמרתי את כל מה שאמרתי, וזה כאילו נשמע, רגע, בואו,
נעזוב את זה.
התב"ע
לתיירות בשדה נחמיה הוא 84 דונם. זה המון. מדינת ישראל, משרד התיירות, לא יוותר על
מטר אחד תיירות שלא יעשו בו שימוש. לא מסכים שיהפכו את זה לשום דבר אחר. זה שלו. אני
לא רוצה להגיד ייקחו את הקרקע, לא ייקחו, עד היום לא לקחו כל כך מהר. מקור הירדן
עדיין נמצא פה ואף אחד לא לקח. אבל זה איום שצריך לעשות אתו משהו. משרד תיירות
רוצה לעודד את זה, מרגיש שזה נכס שלו. אנחנו לא עשינו פיתוח עם הדבר הזה כבר הרבה
זמן.
אז אני
לפחות, בתפיסה שלי, אמרתי, רגע, רגע, בואו נחשוב על משהו. כן אוהבים תיירות, לא
אוהבים תיירות, אבל יום אחד משהו יקרה פה.
ואני
מספר תמיד את הסיפור הזה, שבאו אליי חברים, אמרו: "אנחנו יודעים לעשות עם
הכסף יותר טוב ממה שאתם יודעים". אז אני קיבלתי את זה, שחברים יודעים כל אחד
עם הכסף שלו לעשות יותר טוב מאיתנו ההנהלה. הלכתי למנהל, אמרתי להם, החברים רוצים
את כל אזור התיירות לעצמם. אני פחות טוב בזה. אמר לי המנהל: "תקשיב טוב, או שתלך
מפה ולא שמעתי מה שאמרת, או שאקח את הקרקע. אתה לא יכול להעביר את זה לחברים".
רק אורגן שנקרא קיבוץ, יישוב מתוכנן, יכול לעשות עם זה משהו.
זאת
אומרת האלטרנטיבה היא לממש את זה באיזושהי צורה לטובת הכלל, ובסוף לחברים. הרי רוב
הכסף עובר לחברים פה בשדה נחמיה. אין מה לדאוג. ואז הכיוון הוא בעצם כן לעשות עם
זה משהו.
בווילג'
שידרגנו את ההסכם. היו מלונות מטילים, היו 70 יחידות בערך. אנחנו עשינו תוספת
להסכם של עוד 36 יחידות נוספות. בנוסף לדבר הזה התב"ע השתנתה. אנחנו היום
נוכל לעשות 200 יחידות רק בחלק המערבי.
בצד
המזרחי של הנחל, במקור הירדן, אפשר לעשות 70 יחידות אירוח. זאת אומרת אנחנו פה עם
זכויות אדירות בנושא התיירות. עכשיו השאלה היא, מה עושים ואיך עושים, ואיך מממשים?
ועם מי עושים?
עברנו
קורונה ועברנו מלחמה, ואנחנו עובדים מול מלונות מטיילים, שאני מוכרח להגיד שאני
בהלם מהיכולת שלהם, מזה שהם שרדו את הדבר הזה, הם לא רק שרדו, הם גם עשו כסף. ויש
גם פיצויים. אבל המערכת הזאת הצליחה לעבוד. לנו כמעט, ולא היה נזק. באופן כללי
המלונאות עבדה.
השותף
הזה יש לו ניסיון גדול בתחום הזה, ספציפית בנישה שהוא הולך אליה, הוא עושה עבודה
נכונה, והרעיון כרגע, לראות איתו, איך ממשיכים לפתח את הדבר הזה, ואיך אנחנו לא
נכנסים לסיכונים מיותרים. זה תחום מסוכן. אבל אם יש גורם שהוא טוב, אז כן יש כסף
בדבר הזה, ויש ביטחון לקבל שכר דירה לאורך שנים. צריך להיות חיבור עם עוד גורם
שיבטיח לנו ביטחון פיננסי.
חשוב שאנחנו
נישאר בעלים על הקרקע. יש לנו קיבוצים שכנים, יש להם מלונות, אפשר היה לעשות
שותפויות. כולם רוצים להיות שותפים בקרקע שלך. אני אישית לא נולדתי פה, אבל אני
מרגיש בבית, אני אישית לא מוכן שתהיה קרקע שתעבור לקיבוץ אחר, זה דבר בעייתי.
עם
מלונות מטיילים, פיתחנו נוסחה שהקרקע נשארת בבעלותנו. אלה הסכמים ל-24 שנים ו-11
חודש, שבסוף כל הנכס עובר אלינו. הכל. כל הצימרים הבנויים.
עכשיו
השאלה היא, מי שקצת מבין יכול לשאול, רגע, מה אני צריך את החתיכת עץ הזה? שתחזור
אליי בקתה מעץ אחרי 24 שנים, יש לי הפתעה בשבילכם, בקתות עץ היום, מבחינת התחזוקה,
ועלויות התחזוקה שלהן, והשימור של העץ, מחזיק היום, לא רוצה להגיד 100 שנה, אבל
אין עם הדברים האלה בעיה אמיתית. ויש גם היום כיוונים אחרים, של צימרים מסוג אחר.
סיכום
(52ד' 01 שנ')
בקיצור,
כשאני מסתכל קדימה, אז אנחנו בעצם, בכיוון של להסדיר את כל התשתיות, לגמור את כל
הנושא הזה של המנהל, את התב"עות החדשות. זה דבר אחד. דבר שני, עסוקים במיקוד
ופיתוח, גם של התעסוקה, גם של התיירות, גם של הסולארי. מכינים את עצמנו לכל מיני
אופציות שיקרו, או לא יקרו, בחוליות, בינתיים המצב מצוין שם. ותוך כדי הדבר הזה,
בעצם אנחנו מנסים לשמור על מבנה הון, שהוא מבנה הון יציב וחזק, ואפילו משתפר.
כשאומרים מבנה הון, הכוונה היא שהתשתית הפיננסית של קיבוץ שדה נחמיה, תהיה מסוגלת
לעמוד, בפיתוח וההשקעות קצת, ובנוסף, במקרים של מצב לא טוב, אז אנחנו יודעים לא
לרוץ כמו עכברים לבנקים, אלא לשרוד תקופה של שנה, שנתיים, ולנשום, ולעבוד נורמלי,
ולא בלחץ, ולא לעשות שטויות עקב, הדברים האלה. אז זה בערך הכיוון. טוב, תודה רבה.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!