רפי לוי 1939-2025

תמר: שביל החיים של רפי

רפי נולד ב 27.11.1939  כשהוריו גרו בשדה התעופה לוד כשאביו היה חזאי, בזמן הבריטים. אחר כך עבר עם הוריו לירושלים.

עד הצבא גר בירושלים עבר את המצור במלחמת העצמאות וליקט חובזה לבישול. באחת ההתקפות השכיבו את רפי מתחת לפסנתר כדי שיגן עליו, רסיס גדול פגע בפסנתר מעל ראשו וכך ניצלו חייו.

את אותו הפסנתר תרם רפי לחדר המוזיקה בקיבוץ ושנים ליווה ילדים ומקהלות.

רפי התגייס לנחל עם הגרעין שלו, במהלך הטירונות נפצע מרסיסי רימון ואושפז לשיקום, משם נשלח להדריך בתנועה המאוחדת ושם נפגשנו. כשהגעתי לשנת שירות, שנת הדרכה בתנועה כך התחיל סיפור חיינו יחד.

רפי סיים את ההדרכה ויחד עם חברי הגרעין יצאו להגשמה בקיבוץ חמדיה. שם עבד בפלחה, חרש וזרע בשדות לאורך גבול ירדן. ב1960 אחרי שירותי הצבאי התחתנו ורפי התקבל לחברות בחוליות שדה נחמיה.

בתחילה עבד בחקלאות ומהר מאוד נשאב למפעל. למד מבלטנות בקורס של משרד העבודה ומאז בנה תבניות. רפי התקדם בתפקידיו במפעל בבית המלאכה ואחר כך נסע להשתלמויות בחו"ל ועזר לקדם את הייצור במפעל. במשך כ- 50 שנים עבד במפעל חוליות כשבשנים האחרונות היה מהנדס המפעל. הוא היה אוטודידקט והתקדם בעצמו.

במשך השנים נשא תפקידים בקיבוץ כמו סדרן עבודה, סדרן רכב והשתתף בוועדות כלכליות של הקיבוץ.

רפי היה חבר ב"מכון התקנים" שנים רבות בעצם עד יום מותו. העריכו את תרומתו לתקנים המקצועיים בשטח בו התמחה. לאנשי המקצוע בנושאי צינורות וכו' הוא יחסר. 

החגיגה במפעל לרגל יציאתו לפנסיה הייתה גדולה מאוד. ולאחר שיצא לפנסיה חיפש תעסוקות שונות, ייעץ למפעלים בהתנדבות והיה אחראי לחישוב המים החודשי של הקיבוץ, הוא התקשר להזהיר חברים כאשר חרגו בשימוש במים. בתפקיד זה שירת עד שבוע לפני מותו.

הסוף היה קשה ורפי היה כ"כ חזק, לוחם אמיתי כמו שהיה כל חייו. הוא לא וויתר עד שהגוף נכנע.

רפי שלי היה טכנוקרט, כל דבר שהתקלקל ידע לתקן, הוא היה איש משפחה אוהב.

67 שנים היינו יחד מזה 65 שנים נשואים, אהבנו והיינו החברים הכי טובים זה לזו וידענו לוותר.

 כשרפי יצא ללימודים האספה החליטה שאני לא יכולה לצאת ללימודים, כי בטח נעזוב אז וויתרתי ונכנסתי למערכת החינוך ללא הכשרה. רפי יצא להרבה השתלמויות ואת העיקר למד במפעלים מתקדמים בחו"ל והביא את הטכנולוגיה החדשה למפעל. הוא ייצג את חוליות בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל.

חוגגים 60 שנות נישואין

לאחר שהתברר שלא נוכל להביא ילדים בעצמנו החלטנו לאמץ, קודם את רמה וכמה שנים אחרי את אלעד. רפי היה מסור לילדים אהב אותם, דאג להם מאוד וכך בנינו משפחה.

אהבנו לטייל ברחבי הארץ והעולם ובגיל 81 יצאנו לטיול רגלי בפארקים הגדולים ביוטה. המוזיקה הובילה את חיינו עד הסוף.

רפי היה צלם עוד מילדותו ובקיבוץ למד להסריט ותיעד את ההווי של הקיבוץ, חתונות, מסיבות, חגים.

חיינו חיים מגוונים, יותר מאוחר נולדו נכדינו וזו הייתה השמחה הגדולה וגם הדבר שהכי אהב לעשות. הוא שיחק איתם וטייל איתם.

מאז שיצא לפנסיה ליום הולדתו ה69 קניתי לו אופני רכיבה ומאז נהפך לרוכב שרוף בהרים, בכבישים ובחול עד שחלה.

רפי סבל מאוד מהאסון שקרה למשפחתנו כששירה נכדתנו נפטרה לפתע, היא הייתה אהובה עליו ביותר והוא לקח אותה תחת חסותו והדריך אותה לחיים הבוגרים. בשנים האחרונות סבל מחסרונה מאוד.

באוקטובר 2023 חלה בלוקמיה וזה השפיע על חיינו מאז, כעבור חצי שנה קיבל אירוע מוחי ושותק בצד שמאל והמצב הבריאותי החמיר, זה גרם לו סבל. גם לי היה קשה לשאת את סבלו יום יום. לבסוף המחלה ניצחה הרגשתי וראיתי את נשימתו האחרונה והוא יצא למנוחה שלמה מהסבל.

אני מבקשת להודות לכל אלה שתמכו בנו ועזרו לרפי להגיע לטיפולים ובאו לבקרו. הרגשנו את רצונם לתרום למענו באהבה והערכה (לא אוכל לפרט כי היו רבים)

תודה לרמה ואלעד ילדינו על תמיכתם ועזרתם ככל שיכלו ולדור הנכד אוהבת אותכם גם בשביל אבא/ סבא .

אלדד שהם נפרד מרפי‏

רפי, גיסנו האחד והיחיד, נכנס לעולמי, לפני קצת פחות מ שישים ושבע שנים.

באותו יום אימנו, זיכרונה לברכה, באה אלי כמתנצלת ואמרה כמעט בלחש כממתיקת סוד: "תמר מביאה היום חבר הביתה, האם אתה יכול להכניס לחדרה, שהיה בצריף החדרתים, גם הוא זכרונו לברכה, מיטה תחתית ומזרון"? (כן, פעם היו דברים שכאלה). ובערבו של אותו יום, לאחר שביצעתי את המטלה הסודית, הגיעו רפי ותמר לבית המשפחה. באותו ערב רפי לא פצה את פיו ולו פעם אחת ולימים הבנתי כי כשלרפי לא היה דבר חכם ומועיל לומר הוא פשוט לא דיבר.

וכך בדרכו ובאישיותו השקטה והמיוחדת, שהקרינו עוצמה וחוכמה רפי כבש במהרה את מקומו בהירארכיה המשפחתית אצלנו. שני רק לאבא ובתחומי הטכנולוגיה והכישורים של חוכמת הידיים, מקום ראשון בלתי מעורער.

רפי היה יורש העצר ולאחר פטירת אבינו, לפני קצת יותר מ 39 שנים הוא קיבל כלאחר כבוד את המושב בראש שולחן הקפה של שבת אצל אימנו. המשפט "תשמרו לרפי" אם היה מתעכב בהגעתו, לא פעם עקב תקלות במפעל, (כן, מסירות של 24/7 הייתה בדמו), היה משפט מפתח של אימנו וכמובן, איש במשפחה כולל הדור הרביעי לא העז לשבת על הכיסא בראש השולחן.

להספד המלא של אלדד >>

אסתר שהם וקרלי זילבר בחתונתם של רפי ותמר

יואב שוהם נפרד מרפי לוי

רפי.

כל כך הרבה שעות שבילינו רק שנינו.

הראשונות הזכורות לי היו בשנים שהיית צריך נהג לנתב"ג או בחזרה, ואני התנדבתי להסיע אותך. גם כי אהבתי את הזמן אתך וגם לנצל הזדמנות לבקר חברים ומשפחה במרכז.

לפעמים הנסיעות היו בשקט, לצלילי קול המוסיקה, ולפעמים היית משתף אותי בחוויותיך.

אחר כך כשהתחלנו לרכב ביחד, צברנו אין ספור שעות, ואני תמיד רודף אחריך, מנסה לשמור על הקצב והנשימה, עד שאתה מתחשב ועוצר.

יחד קנינו את החשמליוקים, וגם אז היית אומר לי אתה תוביל ואיך שהוא אחרי ק"מ כבר היית לפני.

הרכיבה יחד אתך התאימה לאופי שלך. לא צריך לדבר הרבה למרות שהיה לך מה להגיד על כל דבר, ובעיקר לחוות את הטבע, ולעצור ולצלם.

לצערי בשנתיים האחרונות, הוספנו המון שעות של רק שנינו בנסיעות הממושכות לעפולה. שמחתי שאני יכול לסייע לך קצת, וקצת הובכתי מיכולות העל הרפואויות שייחסת לי.

בשנתיים האחרונות ממש חסרת לי כשותף לרכיבה, ומעכשיו תחסר לי עוד יותר, כגיס ואח וחבר.

היה שלום, נוח בשלום, הרווחת את המנוחה הנכונה.

יאיר שהם נפרד מרפי

שמעתי פעם אימרה שהחיים מלאי ציפיות, וכגודל הציפיות גודל האכזבות. אבל לעיתים, במקרים ספורים, החיים מספקים לנו שקיעה מוטרפת בגרנד קניון, תצפית נפלאה בארצ'ס נשיונל פארק או זריחה קסומה בברייס קניון המושלג. אלו הם רגעים של מיצוי, שלמות, ללא שמץ של אכזבה או צפייה מופרזת. רפי היה גרנד קניון, ארצ'ס, ברייס שחוברו להם יחדיו, ועוד הרבה מעבר. באופן קבוע שם כשנדרש או מבוקש, ותמיד מספק את הסחורה. וכמו העלייה הקשוחה מתחתית הקניון הגדול, בדומה ל5 הקילומטרים האחרונים של יום בשביל ישראל, אותם קילומטרים שכבר באמת לא בא לך ללכת היום, לכל דבר יש מחיר - לא הכל מושלם, ולעתים אף רחוק מכך. ככולנו, גם רפי לא היה מושלם, ולפעמים רחוק מכך כמו אותם 5 הקילומטרים בין בר בהר לחירבת חנות, אבל עד לימיו האחרונים תמיד ידעת מה אתה מקבל, ללא סודות או הפתעות, הכל בהיר ונהיר.

לראשונה, חיי הצטלבו עם חייו של רפי בחתונה שלו ותמר, שוב אחד מאותם אירועים שנרשמים בזכרון לעד. בת בכורה לקיבוץ, חתונה ראשונה של בת קיבוץ, ההגשה והשמחה ניכרת ונוכחת בכל אחת מתמונות החתונה, אפילו שהן בשחור לבן. החיוך של אמא שלנו, ארשת השמחה העילאית בפניו של רודולף, אבא של רפי, האגרוף המונף בצהלה של קרלי, הסיגריה המוטה בזוית הפה של אבא, וברקיעות הרגליים שלי ושל בת דודתי, אירית ז"ל, שני ילדים בני 7 בחתונה הראשונה בחייהם, ראשונה ומשמחת מכל. ומאז שבועות 1960, רפי נמצא בחיי. שקט, עניו אבל נחוש ויציב בדעותיו ומעשיו - תמיד זמן לעשות את הדבר הנכון ברגע המתאים ועבור כל דורש ונדרש, בין אם התבקש או התנדב לכך. בן 7 הייתי  ושבוי נהייתי ביכולותיו, נכונותו ואיכויותיו הבלתי מתפשרות של גיסי.

להספד המלא של יאיר >>

דור נפרד מסבא רפי

עכשיו סבא יקר ואהוב שלי הגיע תורי להיפרד ממך,  והאמת שאין לי מושג בכלל מאיפה מתחילים לסכם חיים שלמים ביחד, ואיך בכלל אפשר לדבר עלייך בלשון עבר, הרי אתה זה שהיית שם בשבילי לאורך כל הדרך, אתה היית איש הסוד שלי וזה שהתייעצתי איתו בכל צומת שעמדה בפניי עד היום, והיית הראשון שהייתי רץ לספר לו בהתרגשות דברים טובים, והיית האחרון לדעת דברים פחות טובים כי לא רציתי לבאס או לאכזב אותך אבל היית הראשון להרים אותי ופתאום זה כבר לא קיים יותר. אתה לא היית רק סבא עבורי היית ממש כמו אבא שלי, הקשר שלנו הוא כל כך מיוחד, כל כך קרוב שלא ניתן להסביר אותו במילים היינו מרגישים אחד את השני בלי לדבר קשר של אב ובנו, לא סתם סבתא תמיד הייתה מתבלבלת ואומרת לי סבא-אבא , ואתה היית מתבלבל ואומר לי סבתא- אמא זה פשוט קשר מסוג אחר, אתם עמודי התווך שלי הייתם ותישארו!

מה אוכל להגיד על אדם שנאמר עליו כל כך הרבה הרי אם אני יתחיל לספר על מי היית עבורי, ועל מה שהיית עבורי אנחנו נעמוד פה ימים שלמים וזה גם כנראה לא יספיק.

אז לכן בחרתי לכתוב משהו קצת אחר, משהו קצת אישי יותר, ובעצם להגיד לך תודה! 

להספד המלא של דור >>