שנה טובה מארכיון שדה נחמיה

זכורות לי ההתכנסויות בערבי ראש השנה, ברחבה שלפני חדר האוכל, בגדים חגיגיים, חולצות לבנות. כולם מברכים את כולם בשנה טובה. עיניים מאירות, מוסיפים מילה או משפט כדי שנרגיש שברכת השנה הטובה נאמרת בכוונת מכוון, ברמה הכי אישית.

מאז השתנו הרבה דברים ואני תוהה על מקומה של ברכת השנה טובה בשנת  2025.

קודם כל התבגרנו, נעשינו יותר מחוספסים, פחות תמימים, למדנו להבין שגם בברכה שנשמעה אז כנוגעת ללב היה הרבה מן הנימוס או מהפה ולחוץ.

האם מי שרע לו יכול לברך בלב שלם? ברכה אמיתית יוצאת מלב אופטימי. כשהשמיים קודרים קשה להתכוון.

שינוי מהותי נוסף, הוא התיווך של המקלדת. כשאני שולח ברכה ברשת החברתית. אני חושב על כולם ולא חושב על אף אחד ספציפית. שיהיה... עופי ברכה חצי את השמיים.

אבל אני רוצה שיהיה טוב. האמנם? האם אני רוצה שיהיה טוב לכולם?

ברור שאני רוצה שיהיה טוב לבני ביתי לשותפי לעבודה, לחברים הקרובים. בריאות, אושר, עושר, שלום בית, הגשמה עצמית. עם כל אלה, על פי רוב איני מדבר דרך מקלדת.

המעגל הבא הוא חברי הקהילה איתם אני חולק אותה פיסת הקרקע . כאן אני מברך את כולם בבת אחת דרך הרשת החברתית. האם אני מברך, בכוונת מכוון, גם את אלה שלא דיברתי איתם מעולם?

לא בטוח.

וכאן נכנס לתמונה מעגל השייכות הרחב. המדינה, הארץ העם. האמנם אני רוצה באמת ובתמים שלכולם יהיה טוב?

אני חוזר לשאלת המפתח בפתח דברי. "כשהשמיים קודרים קשה להתכוון". והשמיים אמנם קודרים. שלוש השנים הרעות הביאו עלינו את עונש גבהות הלב. הביטחון המוחלט בצדקת הדרך של האחד מגיעה יחד עם הביטחון המוחלט באי צדקת  הדרך של האחר. צדקת הדרך הפכה להיות שאלה של חיים ומות.

מסתכל לתוך עצמי ושואל: האם ברכת השנה טובה נושאת עמה קללה של שנה רעה למי שלא חושב כמוני.

 שנה טובה

אמנון ארבל

מכאן, בתפנית חדה אל הארכיון.

באותן שנים הקיבוץ היה מדפיס גלויות ברכה לשנה החדשה ומחלקן לחברים שישלחו לקרוביהם.

מצורף כרטיס ברכה הנושא תמונת נוף שהודפסה, בשנת 1955, על שטר של לירה אחת.

בקיבוץ הייתה מצלמת 16 מ"מ, שתפעלה ע"י רפי לוי, שהלך החודש לעולמו.

במהלך השנה רפי היה מצלם, ביד אמן, את האירועים החשובים. לקראת ראש השנה היה עורך סרט סיכום שנה.

בסרט להלן אספתי מדגם מייצג של הסרטים הללו.