זאת אמא שלי – סיפורו של ילד בשואה – ספרו של אברהם ברומט

הספר יצא באפריל השנה, בכריכה קשה על ניר כרום

ניתן לרוכשו, ישירות אצל אברהם ברומט

 050-5400696, abrommet@gmail.com

לחברי שדה נחמיה תינתן הנחה 

מתוך ההקדמה

הרעיון לכתוב את קורות משפחתנו בשואה, עלה רק לפני כשנה, לאחר שכבר במשך 25 שנה ומעלה, אני מרצה ומספר את סיפורי המשפחה במסגרת ערבי עדות - ״זיכרון בסלון״, ועמותת ״בית להיות״ חולון, להנחלת תודעת השואה לדורות הבאים.

הלכו והצטברו קטעי כתיבה, ראיונות מצולמים, סרטון בשם - ״הציורים של אברהם״, שהוקרן בערב יום השואה 2014 בערוץ 10.

עד לפני כ 25- שנה לא עסקתי כלל בנושא - שהיה מודחק עמוק בנבכי תודעתי.

אימי, שפרה (שרה-סלין) ברומט, לבית סלומפר, רואיינה בשנת 1993 בשדה נחמיה על ידי רחל מצר, לצורך תיעוד בארכיון הקיבוץ של סיפורי החברים המייסדים. היא נפטרה ב- 1996, בשדה נחמיה, לשם הגיעה ב 1946, בתום המלחמה, חיה שם כל חייה, שם גם נקברה.

בתחילת שנות ה 2000- , נחשפתי לעמותת ״בית להיות״ חולון, הפכתי לחבר הבית והתחלתי להעביר עדויות מסודרות, לתלמידי בתי ספר בחולון, לחיילים ולאוכלוסיות נוספות.

הספר כולל 5 שערים

השער הראשון - סיפורה של אימי מ1993 כפי שספרה לרחל מצר. זה בעצם הציר המרכזי של הסיפור .

להאזנה לראיון של שפרה ברומט מ-1993

השער השני הוא הסיפור מנקודת המבט שלי, כמשתקף מדברי אימי, מזכרונותיי ובהתבסס על חומרים נדירים מצולמים, מסופרים ומתועדים, שהגיעו לרשותי לאחר מות אימי.

 המוטיב העיקרי בסיפור האישי שלי הוא שבמהלך תקופת השואה ועד לעלייתי ארצה, 

״החלפתי״ לכאורה 6 פעמים את דמות האמא שלי:

פעם ראשונה - בשתי שנות חיי הראשונות, עם הוריי - שרה ושמעון.

פעם שניה -  כשנמסרתי למסתור לכומר ביילסמה ואשתו יוהנה (בגיל שנתיים וקצת). 

פעם שלישית -  כשהועברתי למשפחת ון-דר-מר בגיל שנתיים וחצי, שם הייתה האם שרתייה ון-דר-מר אימי לכל דבר ועניין. 

פעם רביעית -  הייתה כשהוצגתי בפני החייל הגרמני, ידידה של אחת מבנות המשפחה, כבנה של אחותה של ״מם״, אימי המאמצת מבולסוורד, שלא שרדה את ההפגזות בעיר רוטרדם - ואז הוצגה כראיה תעודת ״אימוץ״ (מזוייפת ביד אומן) על ידי הזוג ון-דר-מר. 

פעם החמישית - היתה כשבתום המלחמה הגיעה למשפחת ון-דר-מר, אימי יולדתי, אותה כמובן לא זכרתי, והוצגה בפני כאימי האמיתית ואני כבן 5. 

פעם השישית - והאחרונה הייתה למעשה אותה אישה שנשלחה מארץ ישראל, שנודעה לי בשם ״רות שטיין״, אשר במהלך מסענו לארץ ישראל הייתי צריך לקרוא לה אמא ואני הייתי כביכול בנה - מיכאל (שנשאר בארץ) ואני כבר בן 6.5

השער השלישי הוא חיבורו של הנכד פיטר ון-דר-מר, בנו של אחד מעשרת ילדי משפחת ון-דר-מר, שתורגם לעברית והוכנס כלשונו ומנקודת מבטה של המשפחה המצילה.

בשער הרביעי מסופר סיפורה של ניצה, אשתי, לבית פרס, על קורות אותה בשואת יהודי צרפת, תחת שלטון וישי של הגנרל פטן.

האפילוג, הוא השער החמישי, החיים בישראל אחרי עלייתי ארצה.

מתוך כל השערים עולה סיפורה של משפחת ברומט, שקמה מתוך אודי האפר וכוללת כיום את ילדינו - שמעון, אביגל ושרון ו 8- נכדינו - שגם לחלקם כבר בני ובנות זוג. הספר מוקדש להם ולכל המוזכרים בו, למען יזכרו ויזכירו לדורות הבאים.

אברהם ברומט (אפריל 2026 ).