יום הכיפורים הוא המועד לחפש גשרים ולהנמיך מחיצות

שדה נחמיה הוא ישוב מגוון, חילוניים לצד מסורתיים, שומרי תרי"ג מצוות לצד נאמני ארון הספרים היהודי. ויש גם אפיקורסים קיצוניים.

בעבר נוהלו חגי הלוח העברי ברוח קיבוצית חילונית. עם גידולו של הישוב והצטרפות תושבים רבים שומרי מסורת, קהילת שדה נחמיה בנתה בית כנסת. להקמת בית הכנסת קדמו דיונים רבים. החילונים, האדוקים בחילוניותם, חששו מהדתת הישוב. אחרים ראו בהקמת בית כנסת כלי חברתי תרבותי, שישבור חומות, יקרב לבבות ויגשר בין חילוניים לשומרי מסורת.

בפועל זה לא מה שקרה. בפועל, בית הכנסת "מורשת תמר" שהוקם לזכר הנווטת תמר אריאל, הוא מוסד אורתודוקסי למהדרין.

אישית, אני לא מרגיש בו נוח, ואני רוצה להרגיש בו נוח.

ככלל אני אף פעם לא מרגיש נוח במקום שבו מנסים לשנות אותי. אני גם לא רוצה לשנות את אלה שמנסים לשנות אותי.

יש לי ידיד נפש, קולנוען, שומר מצוות למהדרין. נפגשנו פעם כדי ללמוד ביחד. הוא הביא דף גמרא. אני הבאתי שיר כפירה של ביאליק. מעל לראשנו היה גג של מוסד דתי. איש לא דרש ממני להניח כיפה על ראשי. הלימוד היה חוויתי. התרוצצנו בין אסוציאציות ספרותיות, מקראיות ופרשניות.

זה מה שאני רוצה שיקרה לי בבית הכנסת ביישוב שלי. אני רוצה למצוא בבית הכנסת בית רוחני. 

השאלה שמעסיקה אותי היא מה ניתן לעשות כדי שבית הכנסת של שדה נחמיה יגרום גם ליהודי חילוני להרגיש שזה המקום שלו? זאת מבלי שאיש ישנה מאורחות חייו. 

אני סוגר את התהייה שלי בסימן שאלה. לא שאין לי תשובות. את סימני הקריאה נבנה ביחד. הם יבואו אחרי סימני השאלה.

גמר חתימה טובה.

אמנון ארבל

2017, יום הכיפורים במועדון לחבר, יורם ביגר חזן, גילי נחשוני תוקע בשופר, לצידם יוסף רינגולד (ריכי). שלושתם כבר אינם איתנו. (צילם שמעון רינגוולד)