פירוק הגשר התלוי - נסים עסיס

28/01/2020


נסים עסיס עובד בפירוק הגשר


בעקבות כתבתו של מיכאל בן דרור: גשר תלוי ואוטובוסים -25.12.2019.

 

להלן הסיפור המלא.:

לכל החברים שזוכרים אותי כגזבר הקיבוץ ובארבעים השנים שלאחר מיכן כגזבר המפעל ואינם מבינים איך נקלע גזבר המפעל לצוות הטכני שכל תפקידו הוא פירוק הגשר התלוי ,מעט היסטוריה.

בשנת 1961 סיימנו רפי לוי ואנוכי קורס חרטות ומסגרות מכנית מטעם משרד העבודה  שהתקיים בתל אביב ונמשך 11 חודשים .


לאחר סיום הקורס רפי לוי שובץ לעבודה בבית המלאכה של חוליות פלסטיק. אני שובצתי לעבודה על המחרטה שהייתה מוצבת בחלקה המערבי של המסגרייה. במהלך השנים השתלמתי  בעבודות מסגרות שונות ובריתוך.


לאחר השיטפון של שנת 1963, הסדרתו של אפיק הירדן והקמתו של גשר יוסף פנתה המועצה האזורית הגליל העליון,  בשנת 1964, לקיבוצים לקבלת הצעות לפירוק הגשר התלוי.


שלמה קוגל מרכז המשק בימים ההם ובעוד יובל שנים לאחר מיכן סיכם עם המועצה שקיבוץ שדה נחמיה יפרק את הגשר ובתמורה הקיבוץ יקבל את כל אדני המתכת ממנו היה בנוי.



לצורך הפרוק הוקם צוות אד הוק שהרכבו כדלקמן :

עובדי המסגרייה  -יורם באצ'י ,משה אוליאל פועל מקרית שמונה. ואנוכי.

עובדי המוסך -יהודה בוקסבאום (בוקי )הרמן טל (איטליאנדר) ואליהו טאוס.

לצוות הנ"ל צורפו חברים  נוספים בעת הצורך.


בחלק מן התמונות המצורפות רואים אותי חותך באוטוגן את אחד מאדני המתכת.

כאשר לידי אברהם ברומט  חברי מכיתת נחליאלי ,שהיה אחד מן החברים שתגברו את הצוות.

מלאכת הפרוק נמשכה ביו שבוע אחד לשבועיים ימים.

המשימה הייתה ייחודית ומאתגרת  של פעם בחיים.


לאף אחד מחברי הצוות לא הייתה כל הכשרה ו/או ניסיון בעבודה כזו.

בתמורה לעבודת הפרוק שלמה קוגל הבטיח לנו לחברי הצוות "הנאה חד פעמית ".

לימים ,כאשר ההנאה החד פעמית בוששה  לבוא ולמעשה מעולם לא הגיעה ,הבינונו שפירוק הגשר הוא הוא ההנאה החד פעמית המובטחת.


חוליות פלסטיק השתמש באדני המתכת בבניית האגף הנוסף במפעל, ובכך חסך כספים רבים.

אגב ,המותג "יורם המפרק " בכתבתו של מיכאל הוא חדש לגמרי עבורי והתוודעתי אליו לראשונה בקריאת הכתבה שלו.




עסיס ואברהם ברומט מפרקים את הגשר

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

״כל העולם כולו - גשר צר מאד״

אברהם ברומט | 31/1/2020

גאה בסיוע לעסיס , הרתך המדופלם! תרומתי היתה בעיקר באחיזת החלקים הנחתכים , אי אפשר שלא להזכר בנהגים האמנים שהסיעו את רכביהם על הגשר הרועד, על האדנים הרופפים , שמי הירדן ביצבצו ביניהם כמה מטרים למטה. המרחק מכל צד של האוטובוס הנהוג בידי צבי רינגל הזכור לטוב, היה כ10ס״מ...הגשר גם חרוט בתודעתי כקשר הראשון שלי לקיבוץ, עת כל כיתת נחליאלי חיכתה ועלתה לאוטובוס כשהגעתי מהולנד , אחרי המלחמה , ב1947! מרגש!

יפה כתבת עסיס

| 30/1/2020
חסר רכיב