עלון לשבוע 156 - נובמבר 1970
שמירת לילה 1970- 1945 / יונה גרון *
מדי שנה
ולפעמים לעתים קרובות יותר ,הננו נדרשות למלא תפקיד של שומרת לילה במשך שבוע
ימים. רבות מאתנו תזכורנה את השנים, בהן חייבות היינו, לשמור אפילו שבועיים רצופים. ה י ו ז מ נ י ם !
מי מאתנו
איננה זוכרת את השעות המרובות, שישבנו במטבח הילדים, במבנה המצורף לגן הגדול, כאשר
הטילו עלינו לקלוף, לצחצח, להרתיח חלב, במשך כל הלילה ? אוי לנו, כאשר המבשלות הופיעו
בשעה 4 בבוקר והעבודה לא היתה עשויה והמטבח לא היה מבריק...!
היטב זכורים
לי הלילות, בהם כיבו את החשמל בין 2-4 (או יותר) והשומרת המסכנה ישבה
על יד מנורת נפט מהבהבת דווקא בשעות הקשות של הלילה וחלילה אם ירד גשם, וילד התחיל
לבכות וחייבות היינו לצאת עם פנס רוח, כי למי היה פנס כיס?
ה י ו ז מ נ י ם !
כשאני מהרהרת
בשנים ששמרתי, רואה אני לנגד עיני את כל התמונות מהשנים הללו,
הרחוקות. כשהיו לי תינוקות, תמיד הייתי
קצת "עוזרת" להם להתעורר בלילה, כך, שיכולתי לשחק איתם, ןלהיות לידם, כשהם
שוב נרדמים.
לכשגדלו,
הייתי חייבת לילה לילה, להעיר אותם עם צ'יפס, או כרוכיה, או לפחות לשים "נוגה" ומני ממתקים ליד המיטה, כדי שיחלקו
בגאווה לילדים, על "שאמא שלהם שומרת".
ומאוחר
יותר, כאשר מותר היה להתלוות אלי בסיבוב הראשון, "לכסות את התינוקות", הלילות ששמרו כמצווה לבני מצוה, ואחר כך, שבילו
אצלי חצאי לילות, עם או בלי החבר או החברה, בשתיית תה, ואכילת חביתות.
עברו הזמנים
ודברים רבים השתנו.
נבנו בתי
ילדים מפוארים, עם שכלולים וחידושים, יש מקרר כשחם, ותנור חשמלי כשקר. יש שמרטף משוכלל,
שבדיוק נמרץ מראה באור אדום, איפה יש ילד בוכה, יש בקבוקי תה מוכנים בשביל כל התינוקות,
אך עדיין מתרוצצים העכברים, בחדר השומרת.
והברזים
מטפטפים בבתי ילדים. ונוסף לעבודת לילה של השומרת, נוסף לבישול, סיבובים, הדחת הכלים וניקוי חדר
השומרת, יש כעת סעיף חדש: "התעצלות לילה"! מי שקרא את הרשימה של אפרים קישון
"ציצי", בטח מבין במה מדובר, ובאמת הצטערתי מאד, שבין שומרי השבוע, לא היה
אחד הצלמים הרבים, כדי להנציח את זחילותי מתחת למיטות בבית אורן (פעוטון), בחיפוש אחרי
אחד המוצצים!
אינני פדגוגית
ואם אומרים לי, שהמוצץ מרגיע את הילד, אני בלי הסוס מוכנה לקבל את הנימוק. הרי אין
חדש תחת השמש, והמוצץ אמצעי בדוק. ומי חושב על ההייגנה, כשהוא אחרי חיפוש קדחתני ממושך,
בלווי צרחני של התינוק, סוף סוף מוצא את החפץ המבוקש בקצהו של החדר, או מתחת למיטה,
שבפינה השנייה. תוקעים אותו חיש מהר בפיו של התינוק
הבוכה ואומרים ברכת תודה, אם לא הספיק להעיר את כל הבית.
היה לי
צר על אפרים קישון , כאשר קראתי את "ציצי", אבל בינינו לבין עצמנו, אינו
מכיר את מזלו! סוף סוף רק תינוק אחד לו בבית ואינו מתאר לו, מה קורה אצלנו בבית הילדים,
כאשר לא מוצאים את המוצץ וחייבים להדליק את האור, וארבעה ילדים מתעוררים ומתחילים לבכות
בקולי קולות.
בוודאי
ובצדק יגידו, שאינני מודרנית, נכון. כל ילדי מצצו אצבע, לפעמים אפילו שתיים, ואני מודה באשמה, שלושתם היו זקוקים
לטיפול אורתודנטי ובלי ספק, אף ילד מודרני,
לא יזדקק כבר "לגשר" בפיו, אבל דבר אחד אני יודעת: לפחות האצבע
שלהם היתה צמודה ולא הצטרכו לחפש אותה בלילה מתחת למיטות!
יונה גורן
ב1970 הסתיימה הלינה המשותפת בשדה נחמיה ובוטל מוסד השומרת.
ב 1974 פורק צריף השומרת
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!