עליזה פינטו 1947 - 2021

02/11/2021

עליזה נולדה בשדה נחמיה

בת בכורה להרמן ולילו ממיסדי הקיבוץ


כתינוקת עברה את מלחמת השחרור, ועם כל הילדים פונתה למקום בטוח בחיפה...עם שוך הקרבות חזרה לקיבוץ, בו גדלה ובילתה ילדות מאושרת. עליזה נשארה כל חייה בקיבוץ ופה גידלה.  יחד עם יוסי משפחה חמה ומלוכדת. כל חייה סימלו את עליזה אהבה, טוב לב ונתינה.

אהבה ילדים - היתה מטפלת חמה ורגישה, לדורות רבים של ילדים, ביניהם גם הבת שלי, שבשמחה רצה כל בוקר לבית הילדים לזרועות הפתוחות שלה.

אהבת חיות - היא אהבה גם בעלי חיים מקטנים ועד גדולים, דאגה לחיות פצועות, בקייץ טרחה כל יום להניח קעריות מים לחתולים, בסבלנות אין קץ, סיפרה את הכלבים של כל תושבי האיזור, כשסימן ההכר של התספורת היה פונפון שובב על הזנב.

אהבה לתת ולתרום - במשך שנים התנדבה ב"קפה רוזה", שבבית ותיקי הגליל, היתה אהובה שם, על כל צוות המתנדבים וכמובן על הסטודנטים, שנהנו מאד מהמטעמים שהכינה.

וגם פה בקיבוץ בפעילות בית חם, נהגה לאפות להנאת המשתתפים, פשטידות ומאפים אחרים, ממש עד עד השבועות האחרונים,

עליזה אהבה טבע, טיולים ומסעות רגליים, בארץ ובעולם.  וככל שיכלה יצאה לטבע ונהנתה ממנו.

בקיבוץ, היתה פעילה בוועדות רבות, ועדת חינוך כמובן, אבל היתה פעילה מאד גם בהנהלה כלכלית.

כשגמרה את עבודתה בחינוך השתלבה בעבודה במפעל חוליות, וגם שם הפגינה את כישורי היעילות והחריצות שלה.

לא תמיד האירו אליה החיים פנים,  יוסי חלה בגיל צעיר ועליזה טיפלה בו במסירות רבה במשך שנים רבות.

עליזה עצמה חלתה, ניצחה את המחלה, ובשנים האחרונות חלתה שוב, אבל גם המחלה לא גרמה לה להפסיק לתת לכל הסביבה והמשפחה ככל שיכלה.

 

המשפחה נפרדת

פרידה מאימא - ירון

אימא... הלכת מאיתנו אחרי שנלחמת במחלה ארורה... פחדת מהכאב ואנחנו הבטחנו שנעשה הכל שלא יכאב... אני חושב שעמדנו בזה... והענקנו לך, לוחמת וותיקה, פרידה מהחיים הללו ללא כאב.

כה מהר אצה לך הדרך... ביום חמישי לפני 8 ימיים,  רעיה הספיקה לקחה אותך לטיול באגמון... לא הייתי שם, אך התמונות אומרות הכל... נראית כל כך שמחה ומשוחררת. גם שחזרת הביתה סיפרת בשמחה על הטיול באגמון וסיפרת שעוד לא התחילו האכלה ואין המון ציפורים... ביום שבת עלה החום לרגע, והדרך אצה לך...

היום, בבוקר, לפני שקפצתי לראות מה עם ההשקיה, באתי להגיד שלום... אמרתי שאני אוהב, אמרתי שאני משחרר וביקשתי שלא תפחדי... בסוף גם אמרתי שלא תחכי לי, אך אם אשוב ועוד תהיי... אשמח לראותך. כשחזרתי מהמשרד, קיבלתי טלפון... בוא עכשיו... הספקתי שוב לבקר אותך כשענבל כבר לצידך, יחד עם אירית, רבקה ויואב. הספקתי שוב להיפרד ולבקש שלא תפחדי... הלכת... שלווה, פניך חלקות, מגע ידך עוד חם הלכת...

היית אישה, מטפלת, מדריכה, ספרית כלבים, תיירת בעולם ועוד הרבה דברים מופלאים... אך יותר מכל היית אימא שלי.

אני אוהב אותך אימא ומקווה שעברת לעולם שכולו טוב, עולם בלי כאב ובלי פחד... לו יהיי.

 

אמא - ענבל

 "משוחררת / יהודה עמיחי

משוחררת היא, משוחררת.

משוחררת מן הַּגוף

ומשוחררת מן הנפש ומן הַּדַּם שהוא הנפש,

משוחררת מֵרצונות

ומשוחררת מִפחד פתאום ומפחד עָלַּי,

משוחררת מִכָבֹוד ומשוחררת מן הבושה

משוחררת מִתקווה ומִיֵאּוש ומֵאֵש ומִמַּיִם,

משוחררת מִצבע עיניה ומִצבע שערותיה,

משוחררת מֵרהיטים ומשוחררת מִכף סכין ומזלג,

משוחררת מִירושלים של מעלה ומִירושלים של מטה,

משוחררת מן הזהות ומִתעודת הזהות,

משוחררת מן החותמות העגולות

ומן החותמות המרובעות,

משוחררת מִתצלומים ומשוחררת מִמְהדקים,

משוחררת היא, משוחררת.

וְכָל האותיות וְכָל המספרים

אשר סידרו את חייה משוחררים גם הם

לְצֵרופים חדשים ולְגורלות חדשים ולְמִשחקים חדשים

של כל הדורות שיבואו אחריה."

(יהודה עמיחי מתוך ספרו "מאדם אתה ואל אדם תשוב" בהוצאת "שוקן)

 

אמא שלי -  יואב

אמא שנולדה למציאות שעברה מזמן .

אמא יפה שגדלה פרח בר .

אמא שאהבה שמחה ופגשה גבר זר .

אמא חרוצה שילדה טיפחה אהבה דאגה וליטפה .

 

אמא שטיילה ראתה חוותה והגשימה עולמות .

אמא לוחמת ומנצחת את הכל .

אמא שנפרדת מוקפת אוהבת וכואבת .

ואמא שהיא אור עדין ועוצמתי .כמו שהיא יודעת.

 

אחותי היקרה -  אירית

בשנים האחרונות בילינו  יחד קרוב קרוב. דאגנו אחת לשניה. האתגרים לא היו קלים עומדת בהם בגבורה אני אוהבת אותך מאד אהובתי תהי נשמתך צרורה בצור החיים.



חמתי היקרה - טל

חמתי היקרה וטובת הלב עליזה פינטו הלכה לעולמה הבוקר.

יהי זכרה ברוך בזר של פרחים

מי שזכה להכיר את עליזה, זכה להכיר את אחת הנשים האדיבות, החומלות, וטובות הלב בעולם כולו. אישה שאהבה את החי והצומח בארץ הטובה כאילו היו ילדיה.

לעליזה היתה יכולת נתינה אין סופית לכל יצור חי בסביבה...

לקיפודה בהריון שבאה לבקרה בגינה הכינה דיור מוגן וליוותה אותה בחופשת הלידה

גם צופיות הדבש מצאו להם בית שהכינה להם בגינתה ועד היום באות לבקר כל יום.

הכלבים והחתולים בקיבוץ, אילו זכו לתספורת ולאוכל בשפע ברחבי הקיבוץ.

וכמובן גם אנחנו בני משפחתה זכינו בה, בעליזה, בידיה ובליבה הפתוחים תמיד.

שתמיד תהיה את ברוכה, אהובה ויקרה לנו.

לא אשכח את ענייך הטובות ואת הלב הטהור שלך. תודה שהיית עבורינו חמה, אמא וסבתא.


 הי סבתא - עומר

אהבנו אותך ולא נשכח אותך ותמיד היית לנו כדי לעזור לנו, ולא נשכח עד כמה היית נחמדה ועזרת, והיית חרוצה, תודה רבה ובהצלחה לך בעולם הבא.

סבתא שלי - נטע

סבתא שלי, אהובת ליבי, מקור ההשראה שלי.

כשהייתי קטנה היית לוקחת אותי לטיולים של כמה ימים בארץ, רק את ואני. גילית לי בסוד עולם טבעי שקט וקסום. אני זוכרת נסיעה איתך באוטובוס, הייתי אולי בת 10, כשמרבד כלניות אדום ענק ומלא נפרס לפנינו, אחד כזה שלא ראיתי בחיים. האוטובוס עצר ורצנו בו יחד.

או את שדה המאובנים במדבר, שלימדת אותי להתעמק ולהביט ולמצוא פלאים שלא ראיתי במבט ראשון. את סיפרת ולימדת ודאגת תמיד באהבה כה גדולה. פתחת לי לעמית ולנעמה את השער לעולם שלך, לעולם שאמא שלנו גדלה בתוכו. סיפרת לנו סיפורים, הכנת לנו מטעמים ואהבת אותנו אהבה גדולה, ואנחנו אותך.

הילדות של שלושתינו רצופה רגעים יפים כאן בקיבוץ שלך, בבריכה בשדות ועל שפת הנחל. זכינו לחוויות שאף ילד תל אביבי אחר לא זכה. הבית שלך תמיד הרגיש לי כמו פינה צנועה מלאת קסם. התמונות הגדולות על הקיר שלקחו אותי לעולמות אותם גילית את וידעתי שעוד יתגלו בפניי שאגדל. פסלי החתולים והכלבים שהלהיטו את דמיוני. את היית הסבתא הטובה מכולם. הערצתי אותך ואת כל אשר עשית.

הייתי מספרת ומתגאה בך לחברים בעיר וגם הם העריצו אותך. סבתא עליזה הטובה. אירחת רבים מהם ופתחת בפניהם את שערי היקום הקיבוצי המופלא. נתת לכולם תחושה שהם רצויים ובני בית. תמיד עם איזו מתנה קטנה וגלידוניות מהכלבו.

תודה על העדינות. על ההכלה. על המשפחה שלנו, על שיעורים לחיים ועל הליווי האוהב של התבגרותי.

סבתא, את חלק גדול ממי שאני ותמיד תהיי איתי. אני רק שמחה בשבילך שאת כבר לא סובלת ויודעת שאהבנו אותך לכל אורך הדרך אהבה גדולה.

 

 לחצו לדף של עליזה פינטו בארכיון


החברים נפרדים

חוגגים לעליזה יום הולדת 29.8.21. 

מפגש חברות אצל נעמי גבאי. נהנינו ביצירה, ארוחה והרבה סימפטיה ואהבה.


עליזה יקרה - מרים חונן בשם כיתת תמר

כמה לא יאומן, אנחנו, בני ובנות כיתת תמר (בעיקר בנות..) נפרדים ונפרדות ממך היום ביגון עמוק. מותך לא בא לנו בהפתעה. הרבה שנים את נאבקת במחלה אבל האין המוחלט הוא תמיד בלתי נתפס וכך גם הפעם. מה, באמת? זהו? אין דרך חזרה? אפילו לא איזה חיוך? או צחוק? או כעס?               אז לא. מעכשיו נותרו רק זיכרונות.

כל אדם שהולך לעולמו מטביע איזושהי תמונה דומיננטית בזיכרון, מעין קליפ וידיאו שמשתלט על כל שאר הזיכרונות. בקליפ שהותרת בזיכרוני אני רואה אותך יפה, חייכנית או צוחקת, עור צח וזוהר, וסביבך כלבים וחתולים שאימצת לביתך וגם חיות אחרות (קיפודים למשל) שאימצו אותך ביוזמתם, כולם מקיפים אותך ומאושרים בחברת עליזה טל - פינטו - דוליטל.

כשאומרים עליזה, האסוציאציה המידית היא חיות. כל חייך את אהבת חיות, טיפלת בחיות, שנים רבות גם סיפרת כלבים במספרה שהקמת בביתך. אולי אהבת החיות התחילה מפדי כלב הציד הנאמן והגיבור שהיה למשפחתך בילדותך. פדי היה גם חלק מקבוצת תמר – עוד בימי הגן. כל אימת שעכבר פלש לגן היינו כולנו עולים על המיטות וצועקים במקהלה: פדי! הרמן! פדי! הרמן! ותוך שניות הגיע פדי להושיענו והרמן אביך בעקבותיו.


והיה גם הטבע, כל כך אהבת טיולים וזכית לחוות טיולים רבים. כיתת תמר שומרת על מסורת של מפגשים וטיולים משותפים לאורך השנים ואת היית מטיילת אלופה.  טיילנו יחד בארץ בשלל אתרים וגם בחו"ל - בתורכיה, בגיאורגיה, במונטנגרו – איזה כיף!

ענבל, ירון ויואב הם פרי האהבה שלך ושל יוסי, שאותו פגשת בבית ספר שדה בעין גדי בחופש הגדול שבין כיתה י"א לי"ב. שם גם התעצמה האהבה לטיולי טבע וטיולים בכלל.

קבוצת תמר גובשה משני שנתונים ונחלקת ל"גדולים" ול"קטנים". עליזה, את ילידת סוף אוגוסט, היית הצעירה בין ה"גדולים" ובתור שכזאת, מדי שנה, חגגת יום הולדת משותף עם שושנה וגבריאל שהיו צעירים ממך בשנה, וגם הם, כמוך, היו "פליטי החופש הגדול".

אני זוכרת שבאחת מהחתונות המדהימות שנחגגו בחוליות, את, לאה ואני הופענו כשלישיה עם השיר 'בית חלומותיי' של נעמי שמר. אף אחד לא ידע שהשלישייה הייתה בעצם רביעייה... יחד איתנו "שרה" גם ענבל, בתך הבכורה, שהייתה אז בבטנך, בגודל זית.

העשור האחרון לחייך היה הרבה פחות מענג. זה היה פרק של מאבק עיקש במחלה והיה כרוך בהרבה סבל, אבל במהלכו היו גם תקופות של רגיעה שבהן נהנית מהחיים, מטיולים בכביש המערכת (וגם שלחת לנו בקבוצת הווטסאפ צילומים ממראות מרהיבים של זריחות שהאירו את דרכך), מטיפוח הבית והגינה  ועוד.

המפגש האחרון שלנו, כיתת תמר, התקיים לפני כחודש. בנות תמר ואת איתנו, בילינו בסדנת הכנת פסטה ביסוד המעלה. זר, לו הזדמן למחיצתנו, לא היה מנחש את מצבך לאשורו. השתתפת ונהנית  כמו כולנו, ואנחנו נהנינו מחברתך. ידענו שזו אולי הפעם האחרונה.


לחצו לתמונות נוספות מסדנת הפסטה

במפגשי כיתת תמר בעתיד לא תהיי נוכחת בגופך אבל הווייתך ונשמתך תמיד תמשיך להיות איתנו.

נוחי על משכבך בשלום ויהי זכרך ברוך.

עליזה - גברי עמרם

אנחנו לא יפים יותר  ולדאבוני גם לא יותר חכמים מאשר כל הקהל הנכבד פה, אנחנו כמו כולם רק אחרת, אנחנו זה כיתת תמר ולכן גם משהו חזק מחבר אותנו זה לזה למרות שאנחנו גם מסוגלים לכעוס ואולי אפילו לריב אבל הקשר שלנו חזק מכל דבר, מהגן אנחנו ביחד ועברנו יחד שנים נפלאות יחד גם עם תקופות רעות, חלקנו יגיע אולי לקשישות רבה ועדיין אנו מתקשים להיפרד מאתנו.

כמנהג המקום ומתוך כאב גדול אנו נפרדים מעליזה שהייתה גם אנחנו, חלק מכולנו אהובה על כולנו, עליזה חוננה בטוב לב שהוא נחלתם של כה מעטים וידעה להשרות אוירה נעימה כך שלידה אפילו אם רצית לריב זה היה נחשב למעשה שלא ייעשה ולכן זה לא קרה.

עליזה השאירה לנו משפחה מפוארת, בנים בת ונכדים לרוב, היא נשארת אתנו ולא הולכת לשום מקום, היא איתנו כלך עוד אנחנו פה.

היי שלום עליזה יקרה נוחי בשלום


כיתת תמר: מימין: עומדים: רוני רינגל, גבריאל עמרם, עמוס שחר ז"ל, אברהם מלחי, יהודית אפרת, מני כהן ז"ל. יושבים: דניאלה הוד, הני ון אולפן, מרים חונן, מיכל סלע, עליזה פינטו, רעיה שלח, חנה נחשוני, לאה נג'ר, יגאל צור


בטיול לגיאורגיה 2011


לחצו לתמונות נוספות מהטיול לגיאורגיה


טיול אחרון 21-11-2021


לחצו לדף של עליזה פינטו בארכיון


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

כמה עצוב

אמנון ארבל | 5/11/2021

כמה עצוב להתעורר לידיעה כזאת.
עצוב גם שלא אוכל להשתתף בפרידה מעליזה שכנתי לילדות וכמעט אחותי במשחקי הבנות לבית כהן - איטליינדר.
אזכור אותה באהבה רבה.

דניאלה - בת כיתה 

עליזה אהובה שלנו

רעיה שלח | 4/11/2021

עליזה אהובה שלנו,

קשה ואפילו בלתי אפשרי, לחשוב עליך בזמן עבר.
גדלנו יחד מיום שנולדנו לפני 70+ שנים. קבוצה של הרבה בנות ומעט בנים - "כתת תמר".
את היית ילדה, נערה ואשה עליזה, עם לב ענק.
כשבגרנו התחלנו במסורת של מפגשי כתה, לפחות פעמיים בשנה. חוגגים יחד שמחות כמו ימי הולדת עגולים ולידת נכדים, בדרך כלל בטיולים בארץ וגם בחו"ל.
הקשרים ביננו מתחזקים ממפגש למפגש, עד כדי תחושה של משפחה מלוכדת המהווה גם קבוצת תמיכה משמעותית בטוב וברע. כולנו "משדרים על אותו גל" ונהנים יחד מחוויות בלתי נשכחות.
כשנודע לנו שהטיפולים שאת עוברת בגבורה זה שנים, כבר לא יעזרו, החלטנו לערוך "מפגש פרידה" בסדנת בישול פסטה. כולנו נהנינו וצחקנו הרבה, כמו בכל המפגשים שלנו ואת הרגשת טוב ונהנית איתנו מיום נהדר.
עבור רובינו זה היה אכן המפגש האחרון איתך.
הספקנו עוד טיול קטן אחד, בהרכב מצומצם, באגמון החולה, ממש שבוע לפני שנפרדת מאיתנו לתמיד. היה יום נפלא ואת כל כך נהנית לספוג עוד מהטבע שכל כך אהבת, ונראית יפה כתמיד.  
חסרונך משאיר חלל גדול בקבוצה ובלב כולנו.
לעולם תישארי חלק מאיתנו ולעולם נתגעגע אל החיוך הגדול והנוכחות הקורנת שלך.
בשם כתת תמר האוהבת והמתאבלת.
רעיה





חסר רכיב