הארכיון מגיש: 13 שנים למכון האספסת עלה - עלון יולי 1971

במקום בו פועל פאב חוליו היה פעם מכון לייצור קמח אספסת.

מכון  ליבוש אספסת "עלה"

כתב חנן פלד יולי 1971 (13 שנים אחר היוסד המפעל)

המפעל משותף למשקים: שדה-נחמיה, הגושרים, כפר סאלד, עמיר וגונן חגג בימים אלה את שנת הבר-מצוה שלו.

כזכור החלטנו לפני 13 שנה (ב-1958) לרכוש מכון קטן משומש, נייד, על גלגלים, הפכנו אותו לקבוע והתחלנו ליבש אספסת. השותפים היו אז שדה-נחמיה והגושרים. במידה שלא היה מספיק ירק לייבוש רכשנו אספסת בסביבה ועבדנו עבודת-חוץ בעמיר, שמיר והמועצה האזורית. אחרי כשנה הצטרף קבוץ שמיר כשותף.

אחרי 3 שנים ראינו שלא מספיקים לייבש את כל הכמות שעומדת לרשות המשקים, בגלל זריעת שטחים רבים, והוחלט להקים מכון חדש וגדול יותר ולהגדיל את התפוקה. ביחד עם זה הורחבה השותפות והצטרפו המשקים עמיר, כפר-סאלד וגונן.

בשנת 1965 הקמנו מערכת משוכללת לאיסוף אבק. אנו אוספים את האבק וגם חומר שהלך קודם לאבוד.

עם ההתפתחות הטכנולוגית ובעיית המחסור בכוח-אדם הוחלט להוסיף מערך לייצור פתיתים, (קמח לחוץ לחתיכות בקוטר 9 מ״מ ואורך3  ס"מ) שאפשר לשלוח בתפזורת למכוני התערובת, ומוצר חדש להאבסת פרות (נקניקיות בקוטר 3 ס"מ ואורך 5 ס״מ). חומר זה הוא חומר גס שלא עובר גריסה אלא רק יבוש ודחיסה לרקיקים. הכוונה הייתה לבסס את גדול האספסת ולא להיות תלוי רק בקמח בשקים, שביקושו נמצא בירידה, ולעבור יותר ויותר למוצרים לתפזורת כדי לחסוך כוח-אדם, להגדיל את התפוקה ולהוריד את הוצאות הייצור.

גם בייצוא, במשך השנים עמדנו בהצלחה בטיב ובזמן הנדרש. ב-4 החודשים האחרונים גמרנו לייצא ליוון כ 1000- טון. גם השנה נייצא את העודפים שיצטברו וננצל את כל שעות העבודה במכון ללא הגבלה.

בתמונה: תוף ייבוש על גלגלים - כך החלה פעילות המכון

שותפות של משקים זה דבר לא פשוט, בפרט לחברים מחוליות שעובדים במפעל. בכל שותפות טובה צריכה להיות אמונה שהחברים המנהלים את המפעל עושים כמיטב יכולתם על מנת לדאוג לכל שותף לפי הזכויות שלו. זה דורש הרבה מרץ, עבודה והתמסרות, בלי לקחת בחשבון זמן ושעות. נדמה לי שחברי חוליות עומדים בכל הכרוך בזה.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לשלמה ר. על התכנון המוצלח וליעקב ב.ד. עבור הבצוע המדויק בהקמת המערך החדש, והשעות שהוא השקיע ללא התחשבות של זמן על מנת להביא את המפעל לגמר מוצלח.

נקוה שנצליח לשווק את המוצרים החדשים באותה צורה כמו את הקמח, בו רכשנו לנו שם טוב בארץ ובחוץ לארץ.

שלמה רוזנברג תכנן, יעקב בן דוד היה ממונה על ההקמה, חנן פלד ניהל את המכון. (בתמונה: שלמה  וחנן).

למטה: עגלת מתכת בה הובילו את האספסת מהשדה למכון. עגלות אלה היו מרכיב מרכזי בתמונת הנוף בחצר הקיבוץ.