הייתי פעם ילד השדה - שירו של גדעון כפן

בשנת 2014 העלינו לאתר שדה נחמיה כתבה ובה השיר ילד השדה. בשמונה השנים שעברו, התחלף האתר. הכתבות שעלו לאתר הישן נותרו בארכיון בזמינות נמוכה.

כתבה זו הנה תשובה לשאלה שנשאלתי היום "למה לא ניתן למצוא באתר שדה נחמיה את השיר ילד השדה?"

השיר ילד השדה של גדעון כפן, מעורר גאווה אצל כל מי שנולד וגדל בשדה נחמיה. שיר מפורסם. לא רק אנחנו, כולם מכירים אותו.

כשילד השדה מתנגן ברדיו אני נצמד למקלט. ולא רק אני, אנשים שאין להם קשר עם חוליות מוכנים לשמוע את ילד השדה שוב ושוב.

ניסיתי להבין מהו הסוד של השיר? יש בו משהו עמוק יותר מגעגועים לנעורים, געגועים לבית, התרפקות על תקופה שלא תשוב.

בין השורות הנוסטלגיות, ה"כאילו" מתקתקות והמנגינה הקולחת, חבויים ביטויים קשים: הילד הרועד מפחד, לא בוכה, ולא רוצה לדעת. יהיה מי שימצא בשיר הזה את הרעות החולות של הלינה המשותפת. כשגדעון מדבר על השיר הוא נזכר באמא המשכיבה אותו לישון בבית הילדים.

בילדות המאושרת לכאורה, והעמוסה בלחצים ובקודים חברתיים, מיטשטשים הגבולות בין כן ולא. 

באופן שהמלים מדברות עם המנגינה, בשילוב קולו הערב של גדעון, ניתן לשמוע משהו כמעט קורע לב. זו הסיבה, כך נדמה לי, שגם מי שלא עבר את חווית החינוך המשותף, מתחבר לשיר הזה. זה, כנראה, מה שעושה את השיר לכל כך מיוחד.

חשוב שהשיר היפה הזה, המזוהה כל כך עם הילדות החוליותית ימצא מקום מכובד באתר שדה נחמיה.

פניתי לגדעון וקיבלתי את אישורו. הוא ביקש שהשיר ילווה בתמונות של השדות, בהם נולד השיר.

את חומרי הרקע מצאנו בארכיון של שדה נחמיה. 

ישראל אשל התגייס לעריכת הקליפ וזו התוצאה.

שתי הופעות של גדעון בקיבוץ שולבו בסרט: הראשונה לרגל חג השישים (2000), השנייה בכנס המחזורים (2010), צילומי שחור לבן צולמו לקראת חג העשרים (1960), צילומי השדות נגזרו מסרטי 8 מ"מ משנות השבעים והשמונים, וצילומי הנוף הדוממים מארכיון שלמה קוגל.

תודה לישרוליק שערך את הקליף וכמובן לגדעון שביצע.