קפסי מספרת על הקוסמטיקה

08/03/2023

לקראת יום האישה, צביה קן וטל פינטו ראיינו את קפסי על ענף הקוסמטיקה שהקימה בשנות ה-90 של המאה הקודמת. הראיון התקיים חודשיים לפני שחגגה יום הולדת 101. עד 120.


קפסי מספרת על הקמת ענף הקוסמטיקה 1/12/2022

מראיינות טל פינטו וצביה קן, תמלול נירה פנסו

ש: איזו שפה את מדברת קפסי?

ת: הכי טוב בגרמנית. יותר טוב מעברית אני מדברת גרמנית. עם התרבות הגרמנית.

ש: אז גרמנית, עברית...

ת: עברית פרפקט, אנגלית שוטף, וצ'כית רק אם אני מתאמנת. דיברתי צ'כית אבל אם אין לך שימוש עם זה...

ש: טוב, התחלנו. קפסי בוקר טוב, אנחנו פה כדי לדבר אתך על הקוסמטיקה בעיקר. אנחנו יכולות לדבר על הרבה דברים אבל לא רוצות לגלוש. אם עולה משהו זה בסדר גמור. אנחנו נדבר על הקוסמטיקה, זה מאוד מעניין כי הקיבוץ היה מקום בפני עצמו ואנשים עבדו. השאלה איך בתוך כל זה, כי עבדו ולא כל כך היו קשורים לעיר וליופי ולאופנה, איך בתוך כל זה את מביאה את הסיפור של הקוסמטיקה?

ת: התשובה ברורה, זה לא התחיל עם הקוסמטיקה. הייתה תקופה שהתגייסו לתנועה, ולילו כהן הייתה מנהלת מחסן הבגדים בתל אביב במשך עשר שנים, ואני הייתי מנהלת מחלקה במחלקת צעצועים ב"ספרי". את זוכרת את "ספרי"? באלנבי 115 אני חושבת.

צביה: זה היה לפני שהגעת לקיבוץ?

ת: אז הייתי חברת קיבוץ והיו לי שני ילדים קטנים וגם בעל.

ש: אז איך הגעת לנהל את מחלקת הצעצועים של "ספרי"?

ת: הקיבוץ היה קשור לתנועה, וכמה שאני זוכרת גייסו אנשים לכל מיני תפקידים, למשל ניהול חנות הבגדים...

ש: שיעבדו מחוץ לקיבוץ וירוויחו משכורת?

ת: בואי, אני אתחיל איך שזה התנהל. אז היה טקסי שאסף באזור הזה, כי בכל קיבוץ היה מישהו, אסף אנשים לתל אביב ביום ראשון בבוקר. זאת הייתה תמיד נסיעה נורא ארוכה כי הוא עמד בכל מקום.... ואז הגעתי לאלנבי וניהלתי מחלקה... "ספרי" היה עסק ענק. הייתי באופן רשמי מנהלת ולא היה לי מושג איך לחתום על צ'ק אבל עשיתי את זה. ואחרי שנתיים כשרציתי ללכת הביתה לא רצו לתת לי ללכת.

ש: ונשארתם לישון בתל אביב?

ת: הורי גרו ברמת השרון.

ש: ואיך משם אנחנו מקשרים את זה לקוסמטיקה?

ת: הקוסמטיקה הייתה הבייבי שלי, ואחר כך לקחו לי.. אני אעשה את זה קצר כי זה סיפור ארוך.

טל: נתחיל אבל מהתחלה, אנחנו רוצים לשמוע מהתחלה.

ת: אימא שלי אמרה לי שהיא ראתה בעיתון שיש איזה קורס לקוסמטיקה. נרשמתי והלכתי אחרי העבודה, כל יום, בערב, הלכתי ללמוד קוסמטיקה. זה היה קשה אבל לא נורא. אחר כך נסעתי בטקסי אז התאמנתי על הברך על המסאג'. וככה הגעתי הביתה עם מקצוע. (אני קופצת, כי זה לא מעניין) הבית היה אטום כי בעצם לא נורא קיבלו את זה. אחר כך בכל זאת נתנו לי חדר אחד, שאחר כך החליפו, ואני הבאתי מהבית קומקום חשמלי ומיקסר...

ש: רגע, אני רוצה לשאול אותך, לפני שפתחת את הענף הזה, קוסמטיקה, מה נשים עשו? מה היה נהוג פה?

ת: במקרה הייתי שנים לפני זה סדרנית לבנות. סידור עבודה. היה סידור עבודה לבנים ואחד לבנות. אני הזזתי אותן מבתי ילדים לחדר האוכל...

ש: השאלה מה הן עשו קודם עם הטיפוח? איך הן טיפחו את עצמן לפני שפתחת את המיזם שלך? איפה קנו קרמים?

ת: אני פה רוצה להסביר משהו: הקיבוץ, כלפי דברים מיוחדים התנהל רגיל: מי שרצה דאג לעצמו מהתחלה. לא הייתה מחלקה שדאגה לקוסמטיקה. אפילו לא לפדיקור, מה שמוכרחים לעשות. אני זוכרת שחיפשנו מישהו שיעשה את זה.

ש: אז מה, היו נוסעות לקנות? בקרית שמונה לא היה סופרפארם. איפה קנו?

ת: אנשים נסעו העירה. למי שהיה אוטו היה יותר טוב. למשל מנהל העסק נסע פעם בשבוע לתל אביב. אז היו אנשים שביקשו טרמפ. היה גם אוטובוס שהגיעו כמו היום לפי לוחות זמנים על הפינה הזאת.

ש: על איזה שנים אנחנו מדברות?

ת: אנסה לזכור. הילדים שלי היו קטנים. אני באתי בגיל 22, בינואר, 1944. את מכניסה אותי למבוכה מפני שאף פעם לא רשמתי תאריכים, מכיוון שעשיתי הרבה.

ש: אז כשהיית בתל אביב מתי זה היה?

ת: כשההורים עוד היו בתל אביב, והם באו לקיבוץ כשאבא היה חולה. ההורים עלו ב-1939. לאבא כשבאנו, לא היה כלום. הוא בא עם חובות. אבל היה לו תואר מבית ספר גבוה לכלכלה בווינה ככה שהוא תכף הסתדר. הוא עבד אצל האנגלים. למה אני מביאה את זה? בשביל להזכיר את הזמנים. אבא עבד אצל האנגלים כגזבר. האנגלים עזבו את הארץ במלחמת השחרור ואז אבא הפסיק לעבוד שם. ואז בנה לעצמו עסק בתל אביב ובנה ברמת השרון. זאת אומרת סביב 1950 כל זה קרה.

(מחיאות כפיים) אני יודעת טוב לקשר.

ש: אז הגענו לזה שלמדת קוסמטיקה.

ת: למדתי קוסמטיקה, אחרי שנתיים ביקשו ממני להישאר, כי היה כל כך טוב, אבל אמרתי שמספיק לי והלכתי הביתה. את חושבת שקיבלו אותי בזרועות פתוחות? הצטרכתי לבקש חדר. קיבלתי חדר בבית אנה פרנק אבל לזמן מאוד קצר, כדי שאתחיל מאיזשהו מקום. אחר כך קיבלתי את הבית השביעי. (ליד גן קורות)

טל: מי נתן לך את החדר ליד גן קורות? מי היה אז מרכז המשק, זוכרת?

ת: אני לא זוכרת.

ש: את באה מתל אביב ו...

ת: אז התחלתי לבנות את הקוסמטיקה.

ש: את עשית רק את זה?

כשהיה בנוי אז התחלתי לעשות רק קוסמטיקה. וכמו שאני שמעתי על כינוסים ונסעתי. למדתי המון, גם איך לעשות קרמים. הכרתי איש שהיה קרוב של עופרה טאוס, דרך זה למדתי איך להכין קרמים, וקניתי אצלו. הוא ידע טוב מה שהוא עשה. לי זה היה טוב כי חוץ מקוסמטיקה ניקיתי את החדר, עשיתי קרמים, עשיתי טיפולים, ואז חסר לי משהו: ואמרתי, אני מאוד רוצה ללמוד פדיקור. ולמדתי, זה היה הרבה בשבילי, כי אהבתי את העבודה וזה לא היה כדי לגמור את השעון.

ש: איך קיבלו את זה בקיבוץ?

ת: מאוד טוב.

ש: הבנות בטוח, אבל השאלה בקיבוץ. כי הקיבוץ רצה שתהיו יצרנים, שזה יהיה כדאי לו. ראו בזה עבודה?

ת: לא היה לי אף וויכוח על כלום! להיפך, אחר כך עוד רצו אחרי שאני בכל זאת אעשה פדיקור. (אחרי הפרישה) אבל לא הסכמתי.

ש: זאת אומרת שידעו שזה צורך של הבנות.

ת: אני באה לנקודה למה כל כך רציתי להעלות את זה. יש תמיד אנשים שמציעים, או רוצים לשפר את המצב. אז שתי בחורות שאני מאוד אוהבת ולכן לא אגיד מי זה, הציעו לשלוח שתי בחורות, או שלוש, אחת מהן הייתה נוגה, ללמוד קוסמטיקה. אני חושבת שלא הייתה עבודה ורצו פשוט למצוא עבודה. זה היה הגיוני, הייתי אומרת. כששמעתי את זה אמרתי, אתם עושים שגיאה. אני פה יושבת, אני לא אוותר על הקוסמטיקה. בחדרים האלה אין מקום לעוד מישהו! וגם אין עבודה בקיבוץ לעוד מישהו. אבל תמיד יש אנשים שלא שומעים מה שזקן אומר. אז עוד לא הייתי זקנה.

ש: רגע, עבדת כמה שנים?

ת: כעשרים שנה.

ש: לפדיקור הגיעו גם גברים?

ת: הכול, גם מחוץ לקיבוץ הגיעו בגלל ששמעו שאני טובה.

אותן בנות קיבלו שנת לימודים עם הוצאות, מהקיבוץ. אני שילמתי מהמסמר הראשון! הם באו ורצו לדבר. אז אמרתי יש שתי אפשרויות. היו שני חדרים, פניתי והצעתי שיתנו להן חדר אחד. שיעשו מה שרוצים שם, ואני ממשיכה לעבוד. אז אותו בחור חזר אלי ואמר שזה לא יכול להיות. אז אמרתי טוב, אז אני מפסיקה לעבוד, מהיום, ותיתן להם את החדר, כמו שהוא.

ש: רגע, מה הם הציעו?

ת: הם לא הציעו כלום. אני הצעתי. זה בית עם שני חדרים אז מתקבל הגיוני שהחדר השני היה בצד זה, אני פה והם שם. זה היה מצוין.

ש: מה הם רצו?

ת: זה לא הלך ויצאתי מהקוסמטיקה. היו לי שבועיים ממש דיכאון, אני אומרת לך, עד היום אני זוכרת.

ש: רגע-רגע אני רוצה להבין, למה היית צריכה לצאת מהקוסמטיקה?

ת: בגלל זה שהקוסמטיקה הייתה הבייבי שלי.

ש: אז למה עזבת?!

ת: כי איך שהגעתי לזה, איך שקיבלתי את כל הדברים הקטנים כל כך בקושי. אני לא מדברת על הכספים שהיו כאן.

ש: אני שואלת, קפסי, למה היית צריכה לעזוב?

ת: את יודעת שהשאלות שלך מוזרות? כי זה היה זמן אחר. את לא יכולה עם הראש שלך לעבור עכשיו לזמן הזה.

ש: אני לא הצלחתי להבין, זה היה או את או הם?

ת: אז אני רוצה דווקא לתת תשובות.

ש: הרי את היית שם, הם הציעו לך שיחליפו אותך?

ת: שום דבר. אני יצאתי. השארתי הכול חוץ מהספר עם הרצפטים של הקרמים. זה לא נתתי. ובמשך הזמן אחרי זה נוגה, אני דווקא ביחסים טובים אתה, אולי את מוכנה לעזור לי עם הקרמים? אמרתי, תראי, התנהגו כל כך לא בסדר אתי שאני לא מוכנה לא לתת את הקרמים ולא להמשיך פדיקור, שכל כך רצו. אמרתי לה, הגזבר בא אלי הביתה לבקש שאעשה פדיקור. למה? כי הצטרכו להזמין, ופדיקור עד היום זה נורא יקר. אז הוא בא לבקש ואני אמרתי לא. דרך אגב לא תמיד הייתי ככה לוחמנית. דווקא סידרו אותי. למשל, פימנטל היה מנהל בית הספר, זה לא שייך אבל אני מוכרחה לספר. יום אחד הוא שאל, את מוכנה לקחת את כיתה ב? המטפלות לא מסתדרות עם אמנון (ארבל), בבקשה תבואי לכיתה. דרך אגב אמנון זכר את זה כשדיברנו. בגלל אמנון אני נתתי שנה אחת הוראה. נכון שאני מצחיקה?

ש: את נהדרת אבל אני חייבת להגיד לך שאני לא הבנתי איך וויתרת. ולמה היית צריכה ללכת, הרי לא אמרו לך תלכי. אז מה התנהגו לא בסדר? את כעסת?

ת: שמתי את הסינר והכול. הייתי כל כך שמחה שידעתי מה אני רוצה.

ש: בעצם, אני מנסה להבין, את כעסת ששלחו שתי בחורות אחרות ללמוד קוסמטיקה.

ת: לא. זה לא מעניין אותי. אבל שרוצים את החדר שהם יעבדו אתי. הם לא שברו את הראש, אני שברתי את הראש. הם למדו עכשיו הם יכולים לעבוד פה, זה היה ככה.

ש: עכשיו הבנתי. לא סלחת להם?

ת: לא. אבל ביחסים טובים עם... נוגה באה אלי לבקש, אמרתי לה במצב הנוכחי אני נורא נפגעתי מכל העניין כי אני עבדתי כל כך קשה עד שהגעתי, ועוד לא סיפרתי איך מגיעים למקצוע שעוד לא קיים.

ש:איך זה השפיע, כשעבדת, על הבנות פה?

ת: רגע, לא שאלת אותי מה עשיתי אחר כך. ביננו, היה לי מזל, סליחה שאני אומרת את זה, כי חיה (לוונו), שעבדה במועדון נפטרה. זה לא יפה להגיד מזל אבל בשבילי היה טוב שפתאום היה מקום כל כך מתאים לי. אז אני פשוט עליתי, איש לא אמר לי. זה מה שאת רצית קודם לדעת, איש לא אמר לי תלכי לעבוד במועדון. הלכתי למועדון, עבדתי כמה שנים ואנשים השתגעו מהעוגות שלי.

השאלות האלה כל כך מתקבלות היום, אבל אז – פתאום הייתי אקונומית. הייתי שש שנים אקונומית, מה שהיה מקצוע הכי קשה מכולם. כי הצטרכתי את החגים, את החתונות, הלוויות, הלידות. הכול, חוץ מהיום-יום האקונומית הייתה צריכה לעשות.

ש: יפה מאוד. איך הטיפוח השפיע על הנשים?

ת: הייתי ביחסים מצוינים עם כולן. הייתי פתאום חברה של כולן. זה משהו מאוד... תסתכלי את לירי (פרינץ, הנכדה), הקוסמטיקה זה משהו חברותי.

ש: זה אינטימי, בנות מספרות מה עובר עליהן, מה קורה להן.. את הופכת לפסיכולוגית.

ת: מספרים לי שלירי כל כך נחמדה..

ש: ומבחינת טיפוח, בנות נהיו פתאום יותר מטופחות?

ת: אז דאגתי לעור. ואז בעצם עבר לי בראש שאני רוצה ללמוד רפואה. אבל לא הגעתי לזה, אחרי שראיתי כמה אני קרובה לזה. טוב, נסכם?

טל: את יכולה לספר לנו על מתכון אחד לקרם שאפשר לעשות בבית?

ת: לא. זה צריך להיות מדויק ורשום לפי גרמים, כמו כל תכשיר אחר שאת קונה. אבל מאוכל אפשר לעשות יופי של קרמים בתנאי שעוזבים את השטח שסביב העיניים.

שיחה כללית על מצב ומראה.

ש: מה הסוד שלך לחיים ארוכים?

ת: יש לי סוד. איך להגיד את זה שיתקבל טוב? אני עוד היום מבשלת את האוכל שלי. אני מתרחצת לבד, היא רק באה לעזור לי קצת. לפני שעה עוד עשיתי את המיטה כי היא לא הייתה מסודרת וחשבתי שתיכנסו... אני בעצם עושה כמעט את הכול. לא להפסיק לעשות! זה הפטנט. באמת, כל אחד יודע את זה. והקהל עושה מזה דייסה כזאת מצחיקה. זה לא מצחיק, אני פשוט קמה בבוקר ועושה.

ש: אוכל מיוחד?

ת: אני עושה לי את ארוחת הבוקר לבד. אני בעצם לא צריכה מטפלת. כשהיא נסעה לחודש נשארתי לבד.

ש: הקפדת על תזונה מיוחדת? על ספורט?

ת: לא. שימי לב שדיני (פרינץ, הבת) עובדת עוד הרבה יותר.

ש: בעצם מה שאת אומרת שעשייה זה חשוב.

ת: אני אומרת שבן אדם יעשה מה שהוא יכול. הרי ליום ההולדת מאה הקיבוץ רצה לעשות לי ולא הסכמתי. אבל שני גנים באו להגיד מזל טוב. דיני הביאה ואפלים ותומר (הנין) הקטן של נטע (הנכדה) הלך הלוך ושוב לכבד לילדים. זו הייתה חגיגה.

טל: איך זה מרגיש להיות בת 100?

ת: אם אני חצי-חולמת אני חושבת אולי זה בכלל לא נכון. מה שכל כך חבל שלאחרונה מאוד התאכזבתי מהקיבוץ. שבעצם אני בניתי אותו. 

 


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב