מהארכיון: "הקיבוץ בעידן השפע" אנחנו בעיני עצמנו ובעיני אחרים - אחי בר לוי - 1972

16/03/2023

בעלון ינואר 1972, מגיב אחי בר לוי לסדרת מאמרים של העיתונאי יאיר קוטלר שהתפרסמה תחת בשם "רווחה ללא חזון". זה היה כמעט שנתיים לפני מלחמת יום הכיפורים וכמעט 5 שנים לפני המהפך והנאום המפורסם של מנחם בגין על הקיבוצניקים המיליונרים בעלי בריכות השחייה.

אחי כותב:

ברוח הכותרת "רווחה ללא חזון", מנסה העיתונאי יאיר קוטלר להוכיח שהקיבוץ נכנס למשבר מכיוון שהאידיאולוגיות שלו הכזיבו, ומרגע שהקיבוץ זנח את החזון שהיה לו, אבד הטעם לחיים דווקא בצורת חיים זו, ובה למרות שהקיבוצים התעשרו בצורה בלתי רגילה, "בעיקר הודות לניצול עבודה שכירה", הבנים עוזבים, הוותיקים מאוכזבים ועתיד הקבוץ מוטל בספק.

המאמרים כולם כתובים ברוח די עוינת לתנועה הקיבוצית, ולמרות העניין בהצגת הדברים, ולשבחו של העיתונאי יאמר, שהסדרה כתובה בצורה קריאה ומעוררת ענין. נראה לי, שבסך הכל נעשה כאן ניסיון זול נוסף למרוח עוד קצת בוץ על התנועה הקיבוצית ולהציג אותה בתור "אל שהכזיב".

ישנן שתי טעויות יסודיות בכל הקו המנחה את הסדרה: הטעות הראשונה היא בכך שהקיבוץ באופן כללי עדיין לא הגיע לרווחה, ובמציאות הוא רחוק ביותר מהתמונה המצטיירת לעיני הקוראים.

קל מאוד לעבור ב-5 הקיבוצים העשירים ביותר בארץ, לקחת את שיאי הצריכה בכל אחד מהם, לצרף הכל ביחד, לנפח במקצת אח התוצאות בצורה של "ראיון עם חבר אלמוני" הרוצה בעלום שם, ולהכריז שכך חיים בקיבוץ.

אליבא ד"הארץ" מרוויחה משפחה בקבוץ 25.000 ל״י לשנה ומשלמת פחות מכל סקטור אחר מס הכנסה, (השמצה מסולפת ומעוותת). לכל משפחה בקבוץ רכב פרטי, טלוויזיה, דירה בגודל של קרוב ל-60 מ"ר, נסיעות לחו"ל, מתקני ספורט אולטימטיביים, בניני צבור מפוארים וכו'... העיתונאי פשוט לא מצא את דרכו לכמה קבוצים עניים ואם כבר הוא ביקר בכמה קבוצים כאלה, הוא שכח לתאר איך חיים בהם.

לשם השוואה קטנה אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו, ואנו לא עניים במיוחד ורמת החיים אצלנו לא נמוכה ביותר:

משפחה בחוליות מרוויחה קרוב ל-12.000 ל״י לשנה, הדירות שלנו אינן עולות על 40 מ"ר . יש לנו אמנם בניני צבור ומתקני ספורט, אבל רק חלק מהחברים משתמש בהם ואנו עדיין רחוקים מאד מלספק לחברים שלנו את כל המאוויים שלהם בשטח הצריכה. צריך גם לזכור היטב ששכבת האנשים אליהם אנו אוהבים להשוות את עצמנו, (קבוצת ההתייחסות, בשפה סוציולוגית), מורכבת ממנהלי מפעלים ולא מפו­עלים פשוטים, ואין ספק שצעיר העוזב את המשק יודע שלטווח הקצר אומנם תהיה לו ירידה ברמת החיים, אבל לטווח הארוך יש לו ציפיות לחדור לשכבת ה"שמנת" של המדינה, והוא מצפה לכך שרמת החיים שלו תהיה גבוהה יותר מאשר בקבוץ, ועבודתו תהיה מעניינת יותר.

יהיה זה סילוף האמת לומר שהעזיבות בקיבוצים הן "ויתור על העושר למען החופש". צריך לזכור עוד דבר, והוא שצורת החיים בקבוץ מחייבת הוצאת כספים עצומה שאינה קיימת לגבי בן אדם בעיר. חנוך ילד בתיכון עולה לנו 2500 ל״י לשנה לעומת 1000 ל"י בעיר. השתייכותנו לתנועת ה"אחוד" עולה לנו כ-80.000 ל״י לשנה וזה אינו כלול בתקציב ההוצאות של אדם בעיר, ואלה רק חלק מהדוגמאות. איני טוען, שאנו שייכים לשכבות העוני במדינה, אבל אנחנו חייבים למצוא דרכים להרוויח יותר, כדי שנוכל להעניק לחברים אצלנו אח אותה רמה הרווחה, שהם יוכלו להשיג מחוץ לקבוץ.

אין בזה כל פגם אידיאולוגי אלא ההיפך הוא הנכון. אנו חייבים להוכיח לעצמנו, שאנו מסוגלים לקעקע את המציאות הקיימת ברוב ארצות העולם שהאיכר חייב להיות עני ופרימיטיבי יותר מאשר עמיתו בעיר.

מכאן אפשר לעבור לדבר על כישלון "החזון" של הקבוץ. לא הבנתי בדיוק לאיזה חזון התכוון יאיר קוטלר ומה בדיוק נכשל בו. אם מדובר על כשלון החזון המרכסיסטי של השומר הצעיר - הרי טוב שהוא נכשל ושהיה לקיבוצים העוז להכיר בכך. החזון חייב להיות טוב לאנשים, ולא להפך, ואם תורה זו או אחרת אינה מוכיחה את עצמה, וקיימת תורה שבה לאנשים נוח יותר והם מאושרים בה, הרי המעבר לתורה זו צריך להיות לשבחם ולא לגנותם.

איני יכול להסכים לכך שהעיתונאי התובע במשך שנים להחליף מנהלים בסקטור הציבורי ולהוציאם בכוח לגמלאות, והמגנה בתוקף מנהלים ש"נדבקים"  לכיסאותיהם, אותו עיתונאי מתחלחל לפתע מעיקרון הרוטציה הקיים במשקים, בהם אדם שגמר תפקיד והוא עדיין מוכשר ומסכים לקבל תפקיד אחר, מועסק בו מיד.

בצורת החיים שלנו אנו משתדלים לדאוג לכל אדם לעבודה המתאימה לו, בכל גיל שהוא, וגם אם אין לנו הצלחות מלאות בשטח זה, הרי המצב מחוץ לקבוץ גרוע פי כמה וכמה.

אינני יכול להבין, איזה פסול רואה אותו אדם בהנהגת פנסיה לחברי הקיבוץ, בזמן שלי היה הדבר לפלא שרק היום הגענו לכך, ולא לפני עשרות שנים.

ישנה מידה עצומה של צביעות בצעקה, שמקים יאיר קוטלר נגד השימוש בעבודה שכירה. נדמה לי שגם הוא עובד בתנאי שכירות, ואנחנו נראים בעיניו כטמאים ונצלנים, ולא ברור למה אינו מעלה את אותה טענה נגד בעלי העיתון בו הוא מועסק.          .

איני מתבייש על כך שאני לא רואה בעבודה שכירה פגיעה באידיאולוגיה ובחזון הקיבוצי. לדרוש מהקבוץ לעבוד עבודה עצמית מוחלטת, ללא שכירים וזמניים - למיניהם, בתוך עולם כלכלי שלם בו הדבר מקובל - פירושו לדרוש מאיתנו ללחום את מלחמת קיומנו כשיד אחת שלנו קשורה מאחור. תורת עודף הערך וניצול הפועל של מרכס הוכחה כבלתי נכונה כבר לפני זמן רב, ואם ניצול הפועלים היה כה גרוע אצלנו, הרי הפועלים היו בורחים למעסיק טוב יותר או שהיו מצטרפים לקבוץ כחברים.

במצב הקיים הפועלים אינם מוכנים אפילו להיות שותפים לנו באחריות על המפעל, כיון שבצד הסיכויים לרווחים קיים גם הסיכון לשותפות בהפסדים. העולם הכלכלי כולו מכיר בזכות לתשלום עבור יוזמה, אחריות וסיכון הקיימים בבעלות על מפעל כלכלי, ואין זה משנה אם הדבר נעשה בחקלאות או בתעשייה. אין אנו שונים בנקודה זו מצורות חיים אחרות, ואין כל הצדקה לדרוש מאיתנו שנהיה שונים.

אין לי ספק, יחד עם כל זה, שקיימות נקודות תורפה במערכת הקבוץ כיום, וחלק מנקודות תורפה אלה נחשפו יפה בסדרת המאמרים בעתון, כמו למשל הירידה ברמת הדמוקרטיה בקבוץ, הקושי בשלוב הדורות והפגיעה ברמת השוויון בין החברים. אבל אדם הרוצה לתאר את פני הקבוץ כיום, חייב בצד הצללים לתאר גם את האורות, וכאלה עדיין קיימים והם רבים וזורחים. האורות לא נמצאו בתיאור פני הקבוץ ובזה היה עיקר הסילוף.

נכון למשל, שקיימים עיוותים בשוויון בקבוץ, אבל גם כאן, אם נביט, נוכל למצוא שעלול להיות מצב בו הפועל הפשוט חי ברמת חיים גבוהה יותר מאשר מנהל המפעל שלו, ולמרות עצם העיוות, בו צריך להילחם, הדבר מבטא את אחד מיתרונות הקבוץ ואנו יכולים להתגאות בכך. בצד הביקורת על החינוך בקיבוץ שכח לציין את כל השבח שבו, וכך הלאה לאורך כל הקו.

לא הצטערתי על שהסדרה הופיעה. היא אמנם הזיקה, ולא בצדק, לתדמית הקבוץ בעיני קוראי "הארץ", אבל סדרות כאלה טוב שיגרמו לנו לחשבון נפש, ושנדע להסביר לעצמנו מה נכון ומה מסולף, מה באמת דורש תיקון ומה דווקא מוצא את פתרונו. אולי אחרי כן נוכל להציג את עצמנו כלפי פנים וכלפי חוץ גם יחד בצורה נכונה ומאוזנת יותר ואני מקווה שתימצא הדרך לכך אפילו בעתון "הארץ".

בתמונה: בריכת השחייה בשדה נחמיה ב1969, סמל לרווחה הקיבוצית. במרכז התמונה יורם רוזנברג.


 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב