אברהם חידו 1944-1985
כולנו עוברים, לעיתים תכופות, מתחת לגשר, המחבר את כביש 90 עם כביש 89 לצפת, בין אליפלט לבין מחנה פילון. הגשר נקרא על שמו של אל"ם אברהם חידו שהיה סמח"ט גולני ונהרג במלחמת לבנון ב1985
החדרתים
חידו, כך נקרא בפי כל, השתייך לקבוצת החדרתים שהגיעו לשדה נחמיה בקיץ 1957. מבית הספר החקלאי עירון, בחדרה, כגרעין הכשרה. בהכשרה החדרתית היו 15 בנים ובנות: יצחק ארצהיים, זאב הירש, משה צורי, משה חיים, איתן ילינק, אריה אלפרט, אברהם חידו, אברהם חמי, יוסף גראפי, מנחם פרובילר, יום טוב לוי, אליעזר פרידמן, עליזה ??, תלמה זית, אהובה כהן.
זאב הירש - גם הוא מקבוצת החדרתים,
גויס לצה"ל בתחילת
נובמבר 1958 והתנדב לשרת בחיל-האויר. בסוף נובמבר 1960 הצטרף
לצבא-הקבע. ביום כ"ז באלול
תשל"א (17.9.1971), נפל רב-סרן זאב, יחד עם עוד שישה מחבריו, כשמטוסו
נפגע באחת מפעולות האויב. הניח אישה ושני בנים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות
בגוש תל-מונד. קישור לדף באתר יזכור.
החדרתים הצטרפו לבני קבוצת נחליאלי בשנת לימודיהם האחרונה בבית הספר בכפר בלום. איתן ילינק הוא היחיד שהתקבל לחברות יחד עם הנחליאלים.
מימין: עומדים - אברהם ברומט (מתכופף), מאחוריו יהודה קדר, גיורא סלמון, איתן ילינק, מרדכי פימנטל, ניסים דהאן, נסים עסיס, גדעון שלח. יושבים: תמר לוי, יעל דאי, חיה סלע, אורי גרצר (מלפנים)
גשרים לזכרו של אברהם חידו
ב-1986 הונצח אל"מ חידו על גשר להולכי רגל בקרית שמונה. הגשר פורק ב-2003 ובמקומו הוקם גן משחקים על שמו בעיר.
ב-2002 הונצח אל"מ חידו גם על הגשר ליד אליפלט. לאחרונה שודרג השלט על הגשר. גדעון שלח תיעד את מבצע חידוש השלט שבוצע ע"י בני משפחתו של חידו, האחים סאינה מקרית שמונה.
סרטו של גדעון שלח על יצירת השלט המשודרג והקמתו
ע"י האחים סאינה מקרית שמונה.
סיפור חייו כפי שמופיע באתר יזכור של משרד הביטחון
אברהם חידו, נולד באירביל שבעירק. הוא
היה הבן החמישי במשפחה בת שבעה ילדים. כשמלאו לו ארבע שנים, הוא נשלח לבית-מדרש
ללמוד תורה אצל דודו, שניהל את המוסד.
אביו עסק בחקלאות, בצביעת בדים, ובמכירת
צמר כבשים, ולכן היו חוויותיו הראשונות של אברהם קשורות בטבע: ברכיבה על סוסים
ובטיולים לאורך הנהרות. הוא היה קשור מאוד לאביו.
בן שבע שנים היה אברהם, כשעלה עם משפחתו
לארץ. המשפחה נשלחה למעברה, שהוקמה על יד תל עדשים. בני המשפחה האמינו שזו הדרך
ליישב את הארץ.
אברהם החל ללמוד בבית-הספר במעברה יחד
עם אחותו שושנה, ושניהם בלטו בחריצותם בלימודים וביכולתם המהירה להיקלט בחברה.
האב, שהיה עובד קק"ל, עבר למגדל העמק
לרגל עבודתו. אברהם נקלט בבית-הספר המקומי, ודילג על שתי כיתות. כאשר נשיא המדינה
דאז, יצחק בן-צבי, בא לביקור במגדל העמק, נבחר אברהם, התלמיד המצטיין ונעים
ההליכות, למסור לו את זר הפרחים.
את לימודיו התיכוניים הוא עשה בבית-הספר
החקלאי "עירון" בחדרה, בתנאי פנימייה. שם התגלה כושר מנהיגותו, מסירותו
בעבודה בענפי המשק ואחריותו על ביצוע העבודה בידי חבריו.
לקראת כיתה י"ב עברה קבוצת בנים
מעירון לקיבוץ שדה נחמיה להכשרה. את כיתה י"ב סיים אברהם בבית החינוך המשותף
בכפר בלום, שנפתח באותה שנה.
לפני שהתגייס, עבד אברהם בייעור בהרי כפר החורש.
בשל התמצאותו בחקלאות, הוא התמנה מדריך לפועלים המבוגרים שעבדו איתו. המעמד הביך
אותו בתחילה, אך הוא הצליח ליצור איתם יחסים של כבוד, אף שלא היה מוכן להתפשר על
טיב העבודה ועל המשמעת בה. הם אהבוהו והעריכו אותו. כל אותו זמן ביקש אברהם מן
הצבא להתחייל, למרות גילו הצעיר.
ב-1960 התגייס אברהם לצה"ל ועשה את
שירותו ביחידות שדה, נח"ל, גולני, בתפקיד סמח"ט, ואף פיקד על יחידת
מיעוטים כמח"ט.
הוא למד באוניברסיטת תל-אביב, והיה בעל
תואר ראשון בהיסטוריה כללית והמזרח התיכון. במלחמת יום-הכיפורים היה תלמיד
בפו"ם. הוא נקרא לשדה הקרב בצפון ושם נפצע בקרב קשה על החרמון. שמונה חודשים הוא
היה מאושפז בבית-החולים, ועבר סדרת ניתוחים וטיפולים. ידו לא נרפאה ואברהם לא
השלים עם זה. הוא החליט להחזירה לקדמותה: הוא תלה על ידו השמאלית תרמיל צד ובו
אבנים והלך איתו לכל מקום עד שהיד התיישרה. בזכות דבקותו ועקשנותו הוא הצליח
להעלות את הפרופיל הרפואי שלו, וחזר לגולני מלא תנופה ומרץ.
ב-1976 נשא אברהם לאשה את תמר, בת קיבוץ שפיים ופקידה שלו בגולני. לזוג נולדו בן ובת. בגלל תפקידו בצה"ל לא לא שהה אברהם בביתו במשך השבוע, אבל בשבת ביטא היטב את קשרו החזק למשפחתו. גם עם המשפחה המורחבת שמר על קשר קבוע וחם, והשתדל ללכד אותה סביבו, בעיקר בחגים.
במסגרת שירותו הוא יצא לשנת השתלמות
בארצות-הברית. למד בה באוניברסיטת מיזורי - קנזס סיטי, וכתב עבודה מקיפה על
"הקבוצות האתניות בלבנון והשפעתן על הצבא הלבנוני".
כשחזר מארצות-הברית, ביקשו הרמטכ"ל לשמש חונך ראשי של צד"ל בלבנון. הוא דיבר ערבית, ויצא ונכנס בלבנון עוד לפני מלחמת שלום הגליל בתפקידו כיועץ של מפקד צד"ל. אברהם לא היה שלם עם תפקיד מפרך זה ב"ארץ אוכלת יושביה", אבל הוא הבין את חשיבות המשימה עבור תושבי גבול הצפון, ועשה את תפקידו במלוא המסירות והמקצועיות שלו.
את חופשותיו מהצבא בילה חידו עם משפחתו בקיבוץ שפיים, שם נטעו בני הזוג את ביתם. לזכרו, כתבה רחל שפירא, חברת שפיים את השיר "בחופשתו".
קישור לשיר בביצוע חנן יובל שגם הלחין.
חידו - כך כונה בפי כול - היה אדם סגור ומופנם. על עצמו הוא מיעט לדבר, אבל ידע לדבר אל החיילים בכנות ובגילוי לב, ומשנפתח, היה בו גם חוש הומור. חייליו העריצו אותו. פניו היו פני ילד, ולרוב נהג ללכת בלי דרגות; הוא ענד אותן רק באירועים רשמיים. בתקופה של חדירות מחבלים בצפון הוא ישן עם חייליו על החוף, מכורבל בשק שינה.
כמה חודשים לפני נפילתו, התבקש חידו
לשמש דגם למחקר של מוסד ון-ליר על בני עדות המזרח. הוא סירב והשיב, כי מעולם לא
הרגיש קיפוח או אפלייה, ומעולם לא ביקש שיתנו לו. "אני צריך לתת כל מה שאני
יכול, כולל את היקר לי מכול - את חיי - והמדינה הזו צריכה לתת לי את העצמאות, את
החופש, את הגאווה הלאומית, את הדגל הציוני, ואת זה אני מקבל".
אל"ם אברהם חידו נפל בקרב ביום כ"ז שבט תשמ"ה (18.2.1985), ממארב של מחבלים בגשר ערב-סלים בלבנון במלחמת שלום הגליל. בן 40 היה במותו. הובא למנוחת-עולמים בקיבוץ שפיים. הניח אחריו אשה, בן ובת, ושישה אחים ואחיות.
הרמטכ"ל משה לוי אמר על קברו הפתוח: "חידו היה גולני במיטבו. בעל ידע מקצועי, עשה את העבודה האפורה והרצופה בלי להתלונן, ממעיט במילים ורב מעשים. בפסגות שכבשה חטיבת גולני יש לחידו חלק רב".
אני הסמח"ט של גולני
ב-1979 התראיין חידו אצל יעקב ארז ממעריב. שלוש הפסקאות הפותחות את הכתבה מתארות היטב את אופיו.
מביה"ס
החקלאי בחדרה להתיישבות בגליל העליון
מאמר של שמואל סולר, מעיתון "דבר",
חודשים לפני בוא החדרתים לשדה נחמיה
המחסור בכוח אדם הוא תופעת לוואי מתמדת בהתיישבות. לפיכך יברך כל משק
על צעירים שעברו הכשרה חקלאית יסודית, תיאורטית ומעשית. כל שכן חבורה שלמה, מגובשת
ומאורגנת.
משק "חוליות" בגליל העליון יהיה בקרוב אחד המשקים המאושרים
בארץ. עד לפני זמן קצר סבל אף הוא מאותו מחסור כרוני. ואילו בימים הקרובים יקבל
המשק תגבורת חשובה: 28 חברים צעירים יעלו
הלילה, יתערו במשק ובנוף הגלילי.
28 החברים אשר ישפרו את מאזן
האוכלוסייה בחוליות הם אחת מחמש החברות החינוכיות בבית־הספר החקלאי שבחדרה.
קוראים לנו קבוצת "עלומים" מספרת אחת הבנות, צברית מכפר סבא.
בקרוב משלימים אנו את שנת לימודנו השלישית בביה״ס החקלאי. תוך כדי לימודינו
התקשרנו עם חברי משק חוליות בגליל... המקום קסם לנו והחלטנו להצטרף אליהם כגרעין השלמה.
ומה הם הקשרים במה הם מתבטאים? הקשינו. והכפר סבאית החיננית ממשיכה ב"שוטפת": הקשרים הדוקים ואמיצים. חברי המשה באים כפעם בפעם לחדרה. והחניכים "מתלבשים" לפרקים על המשק בגליל. מסיבות ו"קומזיצים" משותפים הם כיום דבר שבאפנה, ואין תימה שכל שבילי "המשק" בחדרה ובמשק בגליל נהירים לכולנו. בעוד חודש חודשיים, כשנעלה במאורגן הגלילה, נרגיש את עצמנו כחברים וותיקים ולא חלילה "ירוקים" ...
הכרות ראשונה עם המשק
יצחק ארצהיים, חבר ההכשרה החדרתית, כותב בדצמבר 1957, בעלון הקיבוץ
הרגשה מוזרה תוקפת אותך בהיכנסך למקום חדש וזר לגמרי. מסביבך אנשים
זרים המסתכלים עליך כאל איש שירד זה עתה מהירח. אתה נראה נבוך והמום ואינך יודע מה
לעשות. וכך קרה גם לי בבואי למשק שדה נחמיה לתקופת הכשרה בת שנה.
אחרי שהסתובבתי מספר שעות בחצר המשק הכניסוני לצריף חדש, קבלתי חפצים שחסרו
לי ותקופת חופש להכרות ראשונה בת יומיים. בתום היום השני פניתי לסידור העבודה
להתעניין במקום עבודה מתאים.
בהיכנסי לחדר האוכל פגשתי בחברים רבים ששוחחו על דברים העומדים ברומו
של עולם. מרכזי הענפים באו בתביעות רבות אל סדרן העבודה לקבלת ידיים עובדות רבות.
בסיום הוויכוח סודרתי בענף המספוא.
למחרת בבוקר קמתי ברוח טובה ופניתי לענף המספוא. כשהגעתי לשטח חזיתי
בשדות אספסת נרחבים. משמאלי השתרעו שטחים של אספסת קצורה ומימיני שטחי אספסת
ירוקה. לפתע הגיע לאזני קול מימיני וביקש אותי לפנות אליו. כשפניתי לימיני פגשתי
באדם די נחמד שעשה עלי רושם טוב. הוא פנה אלי להכרות הדדית: ״שמי
ראובן" (ראובן גדרון), "נעים מאד להכיר, שמי יצחק", בכך
פנינו לקומביין. קבלתי הסברים מקיפים
ועליתי עליו. הקומביין החל לנסוע ולאסוף את האספסת הקצורה למטרת איסוף
הזרעים. אני החלפתי מדי פעם את שקי הזרעים כשאני נהנה ומתפלא חן מהעבודה החקלאית
וחן מהנוף המרחיב עין. מדי פעם החלו להגיע אלי פקודות מגבוה: "הי אתה שם,
חיזהר לא לפתוח את השקים, הזרעים עולי□ ביוקר, אתה לא מרוויח את לחמך וקיומך ביום
עבודה זה". אני התאפקתי מלהביע דעה והמשכתי בדרכי כשאני מדבר אל לבי:״כאלה הם
החיים, אדם עמל וקפדן ואף לא נימוסי בשעות הבוערות, מצליח, ועל כן קיבל אף תעודת
הצטיינות בפריון עבודה".
ביום השני בעבודה היה שלו יותר ואף נעים יותר. מרכז המספוא הביא בקבוק
קוניאק והגיש לגו לרגל סיום העונה הבוערת ולקראת השנה החדשה. מרכז המספוא מוזג לכוסיות ומוסר לנו לפי התור
כשפיו מלא צחוק וסיפוק על ההישגים בעונה. הוא פנה אלי, הושיט את כוסו וקרא בקול:
״לחיים, לחיים, איציק אבקש סליחה על התנהגותי אמש ואקווה שתבין לרוחי ותחזור לענף
בהזדמנות. שלום רב ולהשתמע!"
בסכום הימים הראשוני□ אוכל להגיד שהחיים חם נחמדים ואף העבודה נותנת
סיפוק, אף אם היא קשה לפעמים. לאט לאט התרגלתי למקום והמקום מתחיל להתרגל אלי...
חכרתי חברים חדשים וחיי החלו לזרום באפיקם הרגיל.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!