מאירועי יום הזיכרון ויום העצמאות תשפ"ג

שנה, רק שנה עברה מאז ניצבנו ליד אבן הזיכרון בטקס האחרון וכל כך הרבה השתנה. 760 חללים נפלו בשנה באחרונה, בהם 711 חללים מאז אוקטובר.

מעל 4000 הורים, אלמנות, יתומים, אחיות ואחים שכולים. 834 חללי פעולות האיבה – אזרחים, 252 אזרחים וחיילים, בהם תינוקות, ילדים נערות וקשישים נחטפו לרצועת עזה במהלך מתקפת הטרור הרצחנית.  132 מהם עדיין בשבי חמאס 219 ימים. אנחנו מתפללים לשלומם ומייחלים לחזרתם.
הקהילה שלנו איבדה בן אהוב, את רגב. בכאב עמוק חרטנו את שמו על אבן הזיכרון.
מאז השביעי באוקטובר כל תפיסת המציאות שלנו ותחושת הבטחון בצידה, השתנו מאוד. בחודשים מאז, אנו חווים פה בצפון פחד קיומי שמה שהתרחש שם, היה יכול ועדיין יכול להתרחש כאן מחר בבוקר. כי לאף אחד, בחלונות הגבוהים בירושלים, לא נראה שאכפת . החוסן של כולנו, כיושבי גבולות ,התערער וממשיך להתערער, בזעקותינו לריק. בחודשים האחרונים, כולנו סופגים את הודעות ה״הותר לפרסום״ וזה בלתי נתפס. כל הודעה שכזו, עומדת מאחוריה טבעת שלמה של פגיעה ושל אנשים, שהיום החדש שלהם לא יהיה כתמול-שלשום.

השאלה המרחפת באוויר -האם אנחנו כאומה, למדנו את השיעור ונהיה ראויים להם.

כתב וקרא יריב דאי.