צבי אבן דנן מספר על המחתרת האלג'ירית במבצע לפיד (יום השואה 2024)

הרצאה בפני כיתת הכוננות (מלחמת חרבות ברזל)

תמללה נירה פנסו

 

רן ביקש ממני לספר משהו עלי. אני בדרך כלל לא אוהב לדבר על עצמי אבל בכל זאת, בגלל שהנושא הזה, אני קצת קשור אליו.

אני יליד אלג'יריה.  נולדתי ב-1941, בזמן מלחמת העולם השנייה. ב-1958, שלחו אותי מאלג'יריה לישראל. באתי, למדתי קצת וחזרתי לאלג'יריה להדריך. החליף אותי ראובן כליפא משדה נחמיה. ובגלל זה אנחנו פה.

צבי ורותי אבן דנן באלג'יר לפני עלייה לארץ.

בדרך כלל אנשים לא יודעים מה זה אלג'יריה. אלג'יריה מדינה ענקית, קרוב לשניים וחצי מיליון קמ"ר. לעומת צרפת שהיא כחצי מיליון, זאת אומרת כמעט פי ארבע ויותר. ולמה הגודל הזה? כי גם מדבר סהרה בפנים.

אלג'יריה נכבשה על ידי הצרפתים ב-1830 מהאימפריה העותומנית. זאת אומרת שהם עברו מקולוניאליזם אחד לקולוניאליזם אחר. כשהצרפתים נכנסים לאלג'יריה הם מוצאים שם כמיליון וחצי מוסלמים, בין 6-10 אלפים יהודים, זו קהילה קטנה. כשהצרפתים מגיעים לאלג'יריה, לפי מה שלמדתם בהיסטוריה על פלשתינה, זה בדיוק אותו הדבר כמו שהבריטים מגיעים לפה. היהודים מאוד שמחים.  בשבילם זו התקדמות, לכן איך שהצרפתים פותחים את בתי הספר היהודים נכנסים והם מתקדמים מאוד מהר. היהודים בצרפת לוחצים על הצרפתים שהיהודים באלג'יריה יקבלו את הנתינות הצרפתית. היהודים האלג'ירים מקבלים את האזרחות הצרפתית בדיוק באותו זמן שהיהודים בגרמניה ובאוסטריה מתחילים לקבל את הנתינות האוסטרית והגרמנית.

אלג'יריה – מה זו המדינה הזאת? יש בה צרפתים ומוסלמים. הצרפתים מעוניינים שיהיו כמה שיותר נוצרים. בכל פעם שיש מהפכה הם זורקים את המהפכנים לאלג'יריה. האוכלוסייה הנוצרית גדלה והיהודים נמצאים בין הנוצרים לבין המוסלמים. כשהצרפתים הגיעו היהודים היו בערך ששת אלפים, כשהם מקבלים את הנתינות הצרפתית הם 35,000. מצד אחד המוסלמים רואים אותם כבוגדים, כי אצל המוסלמים היהודים הם תמיד למטה. ופתאום היהודים מעליהם. מצד שני הנוצרים, הספרדים והאיטלקים והפורטוגלים מקנאים בהם לראות שהם עוברים אותם במקצועות, בקידום בחברה. פה אנחנו רואים שהאוכלוסייה הזאת מתרגלת לאנטישמיות. ובסוף המאה ה-19 אנחנו מכירים את משפט דרייפוס. בזמן משפט דרייפוס ממשיכות מהומות נגד היהודים. האנשים באלג'יריה כולם שייכים לאלה שאומרים שדרייפוס הוא בוגד. ברחובות הראשיים שוברים את הוויטרינות של היהודים. בגלל זה באלג'יריה לכל החנויות של היהודים יש כל מיני שמות: "האביב הגיע", "זה הפרח".

בספטמבר 1939 פורצת מלחמת עולם השנייה. המלחמה בצרפת מסתיימת בספטמבר 1940. הצבא הצרפתי החזק לא מחזיק שנה אחת. צרפת נכנעת לגרמניה. כאב גדול בצרפת. הם חושבים שהיחידי שיכול להציל אותם זה האנטישמי מרשל פטאן, גיבור מלחמת העולם הראשונה. פטאן מקבל את השלטון, הוא מרכיב ממשלה עם כל מי שמוכנים לעשות שותפות עם הגרמנים. הוא משנה את החוקים ומזדהה מאוד עם השלטון הנאצי ומכניס את כל החוקים האנטישמים.

עם הכניעה צרפת מתחלקת לשני אזורים: האזור הצפוני, כמאה ק"מ צפונית לפריז, הופך להיות גרמני. דרומית לזה כאילו אזור חופשי, תחת פטאן. הוא מנהל את השלטון מהעיר ווישי. זו עיר עם המון בתי מלון ויש מקום לכל משרדי הממשלה. כל צפון אפריקה עוברת לשלטון ווישי. בצפון אפריקה נמצא הצבא שנשאר מצרפת, 120 אלף חיילים.

החוקים האנטישמים בצרפת ובכל אירופה היו ביוזמת השלטונות המקומיים. הגרמנים לא דרשו את זה. לדוגמה, השוויצרים היו הראשונים לכתוב על הדרכון "יהודי" זאת אומרת שהיום, ביום השואה, אנחנו צריכים ,לציין שבלי העזרה של כל המדינות האירופיות המערביות לא הייתה שואה, לא היו הורגים שישה מיליון, לא היו מצליחים. כל מדינה באירופה הייתה מעוניינת להתפטר מהיהודים.

גם באלג'יריה, הדבר הראשון שהם עושים זה לבטל את הזכויות של היהודים. מוציאים את כל הפקידים מהמשרדים שלהם ואין להם עבודה, לעורכי הדין ולרופאים מבטלים רישיונות, מוציאים אותם מבתי החולים, מוציאים את כל החיילים היהודים שהיו בצבא, שהרבה מהם התנדבו, הרבה לא ידעו שיש מחנות ריכוז באלג'יריה. שם קוראים לזה מחנות עבודה. קודם כל לוקחים את הקומוניסטים, את הבונים החופשיים, את היהודים, כל מי שמתנגדים לשלטון למדבר סהרה, בתנאים הכי גרועים.

הסטודנטים היהודיים שיצאו מהאוניברסיטה מתחילים לראות קצת יותר רחוק. הם יודעים מה זה אנטישמיות. הדבר הראשון שהם מבינים, וגם החיילים, שהם צריכים להתארגן. שמוקדם או מאוחר יהיה להם רע מאוד והמלחמה לא תיגמר לטובת הגרמנים.

בסוף שנת 1940 הם מתחילים להתארגן, זה מתחיל בתאים של חמישה אנשים, ולכל חמישה תאים כאלה יש מפקד. הם מפזרים כרוזים, כותבים על הקירות. ומחבלים בסחורות שבנמל. שוכרים אולם ספורט מערבי פשיסט אנטישמי ושם בכיסוי של אימון ספורט מתחילים להתארגן כמחתרת. יש כמה שמצליחים להביא נשק ושמים את הנשק מתחת לזירת האגרוף. זו מחתרת אחת. גם בצבא הצרפתי מגיעים כל מיני קצינים שרוצים להמשיך להילחם נגד הגרמנים. יש את המלוכנים שרוצים להחזיר מלך לצרפת, יש קבוצה של קצינים רפובליקנים, ויש גם אמריקנים, "נציגים מסחריים" המביאים עזרה הומניטרית לאוכלוסייה האזרחית בצפון אפריקה. כל המחתרות שאינם יהודים הם אנטישמים.

בראש הנציגים המסחריים עומד רוברט מרפי, דיפלומט אמריקאי, שנשלח ע"י רוזוולט שתפקידו לקשור קשרים עם כל הארגונים המחתרתיים לקראת פלישה אפשרית של בנות הברית. ופה יש נקודה יפה מאוד, הלוואי שיכולנו ללמוד, היהודים מסכימים להתאחד עם האנטישמיים מול הגרמנים. למרות שאין לדעת מה יעשו אחרי המלחמה. עכשיו מתאחדים והאויב שלנו זאת גרמניה.

מרפי נכנס לקשר עם אלג'יריה ומעביר את המסר לפטאן שידע שהאמריקנים והבריטים רוצים לפלוש לצפון אפריקה. כשיכנסו ידע שהם צריכים להצטרף אליהם. הפלישה לצפון אפריקה תהיה בסוף 1942. מרפי מצליח לקבל את כל הנציגים של המחתרות ומודיע גם להם. חודש אחרי שמרפי מודיע להם מגיע בצוללת, הסגן של אייזנהאואר, גנרל קלארק ועושה מפגש עם המחתרות, 20 קילומטרים מאלג'יר. "ב-20 בנובמבר אנחנו רוצים מכם שאתם תיקחו את כל המקומות האסטרטגיים באלג'יר ובאוראן". אוראן היה הנמל שהאמריקנים אליו יפלשו.

מתארגנים לתפוס את כל המקומות, את הפקידים של המשטרה, הממשל הצבאי והצבא, על מנת לאפשר את הפלישה של האמריקנים. זה התפקיד של המחתרות. באלג'יר יש בראש גנרל אחד, צרפתי, שמתעסק עם המשמר האזרחי. האמריקנים הבטיחו למחתרות נשק והנשק לא הגיע. הים היה סוער ונשק לא קיבלו. הגנרל הזה חושב על תחבולה: הוא אומר, "אנחנו לא נצטרך את הנשק, אתם תהפכו להיות משמר אזרחי". הם ארגנו תכנית למקרה שיש מהומות הם יגייסו אזרחים, כל אזרח יקבל רצועת בד שכתוב עליה VP – , זאת אומרת מתנדבים של המקום, שבאים לעזור לצבא ולמשטרה במקרה שיש מהומות.

במחתרת הזאת באלג'יר היו 800 איש. מתוכם כ-700 היו יהודים וכמאה נוצרים. מוסלמים לא התעסקו בדרך כלל בהתנדבות והאוכלוסייה הצרפתית באלג'יריה בוודאי שלא הייתה במחתרת.

בתוך המחתרת, משפחת אבולקר, משפחה של רופאים, והאבא הבן והאחות גרים במקום מרכזי. בדירה שלהם מתארגנת ההשתלטות על המקומות האסטרטגיים של העיר. בבית משפחת אבולקר נמצא הרדיו שקשור עם גיברלטר, עם הפיקוד של אייזנהאואר, עם הפיקוד של האוניות. נכנסו משהו כמו 600 אניות דרך גיברלטר.

גנרל פראנקו הפשיסט לא רואה את האוניות שעוברות ולא מוסר שום דבר לגרמנים. זה גם צריך לציין שבזמן המלחמה הרבה יהודים ברחו מצרפת ומאירופה דרך ספרד ופרנקו אף פעם לא עשה שום דבר ליהודים בזמן המלחמה. גם אחרי המלחמה לא.

ביום שבת הם מקבלים את ההוראה. הם מקבלים את התג על הזרוע שהופך אותם לחצי חיילים. הארגון צריך לתפוש (מראה על המפה) כל מיני מקומות של המשטרה והצבא. באלג'יריה הצבא מונה כ-120 אלף איש, בעיר אלג'יר 20 אלף. תפקידם להשתלט על המשטרה, הפיקוד של המשטרה וכל התחנות. על הדואר המרכזי, זה חשוב, כי שמה קבוצה אחת מגיעה ומפסיקה את הקשר עם צרפת. אין קשר יותר עם צרפת, חצי מהאנשים, הכרתי אחר כך, רובם היו חברים של אבא שלי.

אבא שלי התגייס לצבא הצרפתי כבר ב-1939 ועם הכניעה של הצבא הוא היה שבוי בגרמניה. אני הכרתי את אבא שלי כשהייתי בן שלוש.

מפת הקשר בין מטה הפעולה של המורדים לשאר המקומות שנתפסו על ידם.

הם מצליחים לתפוש את כל המקומות על ידי תחבולות: זאת אומרת הם מגיעים למקום, שואלים מה קרה, הם אומרים "כנראה שיהיו מהומות ואנחנו מגויסים". מי שמתנגד לוקחים ומכניסים אותם לתאים, במקרה שהם לא מעוניינים להצטרף למחתרת ולתפוש את המקומות.

האמריקנים פלשו, הגיעו לחוף אלג'יר בשתים-עשרה בלילה. ההסכם עם האמריקנים היה שהם צריכים לתפוש את המקומות לפחות 5-6 שעות, והאנשים מעשרים קילומטרים יכולים להגיע לעיר. האמריקנים לא האמינו שהמחתרות האלה יצליחו לשתק את העיר! והם פחדו ולא הגיעו. ומחכים מחכים ומחכים ולא הגיעו. אחד שרואה שזה לא קורה, לוקח רכב ונוסע ואומר להם – "העיר בידינו. אבל אם אתם לא באים הצבא יתעורר ואנחנו נהיה עצורים". וזה בעצם מה שיקרה.

מפת מבצע לפיד Operation Torch שם שם הקוד שניתן למבצע נחיתה אמפיבית של בעלות הברית בחופי צפון אפריקה המערבית, מרוקו ואלג'יריה

במקרה הסגן של פטאן הגיע לעיר. במקרה! למה? הבן שלו היה חולה מאוד, במצב סופני, והאבא מגיע לבית איפה שהפיקוד של כל הצבא הצרפתי. הוא נמצא עם הגנרל שמפקד על כל הכוחות שנמצאים באלג'יריה. מרפי מגיע לשם ואמר להם – "אתם חייבים להיכנע. להצטרף אלינו, לא להיכנע, אנחנו באים להציל את צרפת". אבל הגנרל הזה שעשה הכול בשביל לשתף פעולה עם הגרמנים אמר "אני יכול לעשות מה שאתה רוצה רק אם אני מקבל פקודה מפטאן". הוא מבקש שיכתוב לו, הוא כותב, לוקחים את המכתב, ובדרך איש אחד של ה"מוסד" שלהם שהוא במחתרת מקבל את המכתב ומעביר אותו לפטאן. וזה לקח איזה יום וחצי. אמרו לו או שאתה מחליט שאתה אתנו או שאתה בכלא. אז הוא נכנע והצטרף לצרפתים.

בינתיים הצרפתים התעוררו בכל המקומות שהמחתרת הייתה תחתם. יש בוודאי אנשי מחתרת שמצליחים לברוח ויש כאלה שנעצרים. אבל בכל זאת האמריקנים פלשו ויחסית לצבא של 120 אלף חיילים האבדות היו אפסיות. האמריקנים נכנסו כמעט בלי איבוד כוחות.

הפלישה הצליחה, עכשיו אתם שואלים למה הסיפור הזה הוסתר? מי היו המעורבים?

הווישיסטים והפיקוד הצבאי הם בוודאי לא רוצים לספר שאיזו קבוצה של יהודים הצליחו לסדר את הצבא.

דה-גול- רצה להשתתף בפלישה הזאת, הוא ידע שתהיה פלישה וביקש. הוא הגיע ללונדון וביקש לדבר עם האמריקנים והם בכלל לא דיברו אתו. הוא הסביר להם את התכנית שלו והם הביטו אל הקיר. מה הסיבה? היום רואים את פטאן ושומעים על ווישי והפשיסטים בצורה שלילית לגמרי. אבל בתקופה הזאת רוזוולט רואה את פטאן כגיבור מלחמת העולם הראשונה שהציל את צרפת. הוא שולט בצורה לגאלית ולאמריקנים כל מה שלגאלי זה בסדר. לא חשוב מה אתה עושה. ודה-גול? הוא בוגד בצרפת, הוא הלך נגד ההוראות של הפרלמנט הצרפתי. הוא הלך שמה והקים ממשלה חופשית. זאת אומרת האמריקנים לא רצו אותו. כשהוא רצה להיות שותף לפלישה לא נתנו לו. זאת אומרת דה-גול גם לא מעוניין שידברו על זה.

האמריקנים אותו דבר, כי מה הם עשו? הם רמו את כולם: הם רימו את המחתרות, את הפשיסטים

זו הסיבה שהסיפור לא ידוע.

עכשיו אני מוכן לשמוע שאלות.