דופק החיים 13.9.2024

מכינת דרך רגב כבר כאן

צילמה גילנית אמר

קבוצת פטל עולים לכיתה א'

המחזור ה-64 (ס"ד) של שדה נחמיה

גיא אלון, נועם אלון, מיכאלה פחימה, אלון יוגב (לבית יוגב), אביב ספארק, עדי קאשן  (לבית שלח),  שחר הורביץ, גאיה אלבו (לבית ברזני), אביתר עצמון, בועז הרשקו, תהל גרשמן, נעה אדלר, נסיה גולני, הילי כחלון, הראל חיון, אריאל ביטון. אגם גולן.

טקס הטרקטור המסורתי

תמונות נוספות מטקס הטרקטור

הורים מתוחים ומודאגים

8.9 שבוע אחרי תחילת שנת הלימודים

מועצה אזורית גולן מודיעה:

לאחר להערכת מצב ובתאום עם האוגדה ופקע"ר יום הלימודים בגולן מתקיים כסדרו. לתשומת ליבכם מסלולי ההסעות שונו לא יעברו  באזור ישובי גונן ועמק החולה. מומלץ שלא להגיע ליישובי צפון עמק החולה: גונן, שמיר, להבות הבשן, עמיר, כפר סאלד, כפר בלום, שדה נחמיה, נאות מרדכי.

... ממש עוד רגע שולחת את הברווזים למטווח.

... מצב מטורלל!!!

... אבל אם כולנו נשלח המצב הזה ימשיך.

... אנחנו אשמים, סליחה שאני אומרת את זה בכזו שיפוטיות, ביקורתיות, בוטות. אני צריכה להיות כזו כדי לשמור על חיי ילדיי.

... אנחנו שאפשרנו לפתוח את השנה ב01.09.

... זה לא מצב שפוי, סכנה ברורה, לא מבין את מקבליי ההחלטות.

... לא לשלוח!!! משחקים באש!

... ממש יתרגשו אם לא נשלח….מאות אלפי תלמידי תיכון בבית ואף אחד לא מתרגש. אז יהיו עוד כמה בגליל העליון.

... לא מבינה אותנו. ההורים! נכנעים שוב ושוב.

... רק שדה נחמיה וכפר סאלד שולחים ילדים בהסעות.

... וזה נעשה מרצון ובהסכמה של ההורים שבחרו בזה על פני למידה יישובית.

... אני שואלת באמת, לפחות לגבי הכיתות הנמוכות, ולרגע לא ממקום שיפוטי אלא סקרנות ורצון להבין.: כשנתבקשנו להצביע האם רוצים למידה יישובית או בבית הספר, הוחלט כמעט פה אחד לשלוח לבית הספר. כ-20 אחוז בלבד הצביעו לימודים ביישוב. ואז בבוקר כמו היום מחליטים לא לשלוח? הצבעתי בעד למידה יישובית בגלל חשש מימים כאלה, אני תוהה למה לא בחרנו בזה כיישוב.

...  הרוב בחרו כך (לצערי). זה היום לפעול על דעת עצמי. על פי מה נכון לי ולילדי היום.

... חייבת להגיד ששלחתי את הילדים לבית הספר מכיוון שגם אני צריכה ללכת לבית הספר ולא רציתי שיישארו לבד בבית. עשיתי זאת בלב חצוי. אני הצבעתי עבור למידה יישובית. לצערי אין לי ברירה והתחושות קשות 😕

... מה ההבדל בין תלמידי יסודי לחטיבה ותיכון הסכנה היא אותה סכנה!! מסכימה בהחלט שכל עוד אנחנו ההורים נכנעים, וממשיכים לשלוח את הילדים שלנו לתוך קו האש אנחנו אשמים!! אפשר להתאחד, כל הורי הגליל העליון שנותרו מאחור, ולהחליט פה אחד שלא שולחים את הילדים בתוך המציאות הפסיכית הזו!! ולמצוא פתרונות בתוך היישוב.

כאן הבית שלי ושלך

הקשר של השיר הבא לשדה נחמיה הוא קשר של שותפות גורל גלילית, שקבלה משנה תוקף עם פרוץ המלחמה. קיבוץ יפתח הוא קיבוץ מפונה, שדה נחמיה לא פונתה רשמית אבל התפנו ממנה כמחצית התושבים.

בשנותה-70 של המאה הקודמת כתבה תמר גביש מקיבוץ יפתח את המלים לשיר כאן הבית שלי ושלך. כעבור כ-10 שנים הלחין בנה עופר גביש את השיר אשר הפך להמנון והושר מאז בכל חג משק.

ילדי קבוצת ברוש נולדו ביפתח בדיוק לפני 50 שנה. למרות שהתפזרו לכל עבר, שמרו בני הקבוצה על קשר עמוק לבית ילדותם בגליל.

הצירוף של המלחמה, הפינוי, הגעגוע, השייכות למקום והתקווה שעוד יבוא יום ומה שהיה הוא שיהיה ומה שהיינו נחזור להיות, הולידו את הגרסה המחודשת של השיר.

שגית הושמנד בת קבוצת ברוש כתבה בית נוסף שמתאר את המצב הנוכחי העגום. הקבוצה נאספה מכל קצות הארץ לבצע, לצלם ולערוך את הקליפ. המוצר המוגמר הוגש לקיבוץ יפתח שחגג את חג המשק במלון גינוסר.

תודה לאורי מגדל, (ילדותו, אגב, עברה בשדה נחמיה), על ההפקה ועל השיתוף בסיפור הפקת השיר.

נפרדים מצוות בית חם

אלישבע, בת שבע ושמעון - כמה מילים עם סיום תפקידנו

התחלנו את עבודתנו בבית חם לפני כחמש שנים, עוד לפני הקורונה..

לזמן קצר המפגשים הופסקו, וברגע שהתאפשר הדבר, חזרנו להיפגש במתכונת שונה של הפרדה ומסכות...שני מטר בין כיסא לכיסא...עם מדחומים ורשימות.. זוכרים?? חשבנו אז שסוף העולם הגיע...והיום לצערנו אנו כבר קצת מתגעגעים לסיוט הזה..

כאשר חזרנו סופסוף לפעילות רגילה, הגיעה מלחמת חרבות ברזל הארורה...ושוב נאלצנו להפסיק את המפגשים לזמן מה...די מהר המפגשים חודשו, ובעזרתם האדיבה של הנהלת הקהילה, צוותי הבטחון בקיבוץ, ורה, מיקה ואירית שנתנו יד, הרחבנו את פעילותינו לכמה חודשים...עד ששיגרת המלחמה התנרמלה לה...לצערנו..

תמיד ראינו לנגד עינינו את חשיבות החזרה לשגרה עד כמה שניתן, גם כאשר היה צורך לנרמל את הבלתי נורמלי, המפגשים היו מעין אסקפיזם לכולנו, עד העת הזו.. ואנו מקווים שמאמצינו נשאו פרי והם ממשיכים וימשכו גם בעתיד.
בסיום הגל הראשון של הקורונה ערכנו יום הולדת 90 ליוסף רינגוולד, כמו שאת הפעילות הראשונה, תוך כדי המלחמה, הקדשנו ליום הולדתו של רפי וינמן.
ומה יהיה האירוע הבא של יום הולדת 90 ? או אולי ציון יום הולדת 80 שהרבה מהחברים הנפלאים כאן ציינו השנה ?

אנו השתדלנו לתת בית חם, תרתי משמע, לכל באי המפגשים.
שמחנו על כל חבר וחברה שבחרו להגיע לכאן וניסינו לתת את המיטב מאיתנו, כך שכל אחד מהמשתתפים ירגיש נוח ובטוח במקום הזה וייהנה משעה זו.
זו הייתה האחריות שלנו, ועשינו אותה עם כל הלב והנשמה.
עבדנו בצוות כאשר אלישבע היקרה, הוותיקה בתפקיד, היא אחראית על בחירת המרצים וכו'..ואנחנו יותר על הצד הלוגיסטי הביצועי...
אך ידענו לשלב כוחות בכל.. וכצוות הרגשנו שכל אחד מאיתנו עושה את המיטב על מנת לעשות שוב את המפגש הבא הכי נעים וטוב שאפשר עבורכם..
וכאן אנו רוצים להודות להנהלת הקהילה שנתנה לאלישבע ולנו גב רחב וחופש פעולה לעשות את הפעילויות לפי הבנתנו וברוחב לב.

רק דבר אחד לא נפתר עדיין וזה בית מתאים ומוגן לאוכלוסייה הוותיקה.
תוך כדי עבודתנו עברנו שלושה מקומות: מועדון לחבר, מרכז ההדרכה במפעל וכיום הגענו לבניין האג"מ המשופץ והיפה.  כל מקום עם יתרונותיו וחסרונותיו, אך אין ספק שהצורך במתחם נוח ומתאים, צריך להיות הדבר הדחוף הבא אותו יש לקדם בהנהלות הקיבוץ והאג"מ.

אנחנו מסיימים בגאווה ובסיפוק את תפקידנו.
וכמו בכל סיום של תפקיד, ישנם רגשות מעורבים...מצד אחד ישנה הקלה מהסרת האחריות, ומן הצד השני תמיד יישארו הגעגועים לרגעים היפים והטובים שעברנו יחד ולאלה הבאים...
ועם זאת, נמשיך להיות חלק מהמקום הנעים והחשוב הזה.

אנו מאחלים לצוות היקר שבא אחרינו: ורה נוגה ונטע, המון הצלחה בהמשך הדרך ובטוחים שכך יהיה.

באהבה מאתנו - צוות בית חם

שיר פרידה מיכאל בן דרור (לפי "שלוש בנות אנחנו ירדנה רותי לאה")

תודה מרחל מצר ומחנה פלד

רוצות להודות לצוות שהפך את המקום לבית חם, אכפתי, מסור שדאג לכל אחד ואחת. לצוות שהשרה אווירה של פיות אליו באנו ברצון ובשמחה, ליהנות מהפעילות המגוונת.

לא נשכח את תשומת הלב לכל פרט, לנראות המקום, לכיבוד העשיר והרב גווני. למפגש הרב גילי של אינטלקט, צחוקים ואחוה – חברותא.

נזכור שברקע רעמו הכטב"מים, האזעקות והיירוטים. אין ספק שלא רק קיבלתם את התפקיד אלא בניתם אותו.

לסיכום נודה לאלישבע, על ריבוי ההרצאות המגוונות והמעניינות. לך בת שבע וליד ימינך שמעון, שבמבט מהצד ראינו נתינה ללא גבול.

מאחלות הצלחה לכולנו ולכן ורה, נגה ונטע.

בתקוה לשובם של החטופים ולימים טובים יותר.

חיים בקו האש, בגבול הצפון: "הפכנו לבשר תותחים, אנחנו לא מעניינים אף אחד"

מתוך כתבתו של יואב קרן Ynet 6.8.2024  

מאחורי מבנה המשרדים של שדה נחמיה עומדת סככה גדולה, מוקפת גדר עץ. מנגל גדול בחזית, דגלי ישראל ושלט שבצידו האחד נכתב "המרפסת של רגב" ובצידו האחר "יאללה בלגן".

זהו מועדון הצעירים של הקיבוץ שבעמק החולה, מזרחית לקריית שמונה. הוא נבנה ביוזמת גילנית ודוד אמר, תושבי המקום. בנם, רגב, צנחן בגדוד 101 וחניך בקורס מ"כים, צבע בעצמו את הגדר. שבוע אחר כך, ב-7 באוקטובר, הוקפץ עם פלוגתו לכיסופים שבעוטף. הוא נפצע מצרור ברגל, אך המשיך לירות במקלעו לעבר המחבלים. כשחבריו ביקשו לחלצו, הזהיר אותם שלא יתקרבו: "אני בשטח הריגה. אתם תיפגעו". כך לחם בגבורה, מסרב להתפנות, עד שנורה לעברו טיל אר-פי-ג'י והרגו. לאחר נפילתו החליטו חבריו לקרוא למועדון על שמו.

 

רגב, סיפרה אימו, צפה את גורלו. "הוא אמר לי, 'כשאמות, אל תנציחו אותי באנדרטאות אלא במעשים'. אמרתי לו, 'אל תדבר שטויות'". כשנפל החליטו הוריו למלא את מבוקשו, ובימים אלה נשלמת הקמת המכינה הקדם-צבאית "דרך רגב". בתי הילדים הישנים של הקיבוץ עוברים שיפוץ מקיף, כשדוד האבא מנצח על המלאכה. זו תהיה שלוחה של מכינת גליל עליון, אך הוריו של רגב יהיו שותפים מלאים בניהולה. "הדרך של רגב תבוא לביטוי בתכנים, כולל סדנאות בתחומים שאהב: ניווטים, טיולים, אסטרונומיה, רפואה", מספר אביו.

שדה נחמיה הוא אחד מתוך שמונה יישובים בעמק החולה שלא פונו, רק משום שהם נמצאים במרחק של יותר מחמישה קילומטרים מהגבול. בפועל, סיפרה מנהלת הקהילה, מרסלה שלח, כמחצית מהתושבים התפנו עצמאית, על חשבונם. לאחר נפילתו של רגב התפנו הוריו ואחיותיו למרכז האירוח מואה שבערבה, יחד עם חברי המושב הדתי שובה שבעוטף. "קהילת שובה חיבקה אותנו ודאגה לנו", סיפרה גילנית.

 

בהיותם משפחה שכולה מימן משרד הביטחון את החודשים הראשונים לשהייתם שם. דוד, חבר כיתת הכוננות, חזר לקיבוץ אחרי חודש. האחות הגדולה רוני (24) טסה חזרה לארה"ב, שם היא עובדת כשליחת הסוכנות. גילנית והאחות הקטנה שקד (18) נשארו במואה שלושה חודשים נוספים. שם הכירה שקד את בן זוגה אביהוא, בן שובה, ובקרוב יתחילו ללמוד במכינת חצבה שבערבה. שקד, סיפרה אימה, לא חששה לחזור לקיבוץ הצפוני שבקו האש. "היא לא מפחדת למות. להפך. אנחנו אומרים, מקסימום נפגוש את רגב מוקדם יותר".

גן הילדים עבר למקלט

 את כרמל אגסי, עובדת סוציאלית, תפסה המלחמה בחופשת לידה עם נתי בן החודש וחצי ועם רני בת השלוש. האבא עידן, בן שדה נחמיה, גויס למילואים כמפקד מחלקת טנקים ב-7 באוקטובר ("בעיקר בצפון וקצת בעזה"), ופשט את מדיו אחרי כחמישה חודשים. "בבוקר 8 באוקטובר נסעתי עם הילדים לדודה של עידן בקיבוץ כנרת, היינו אצלם חודש ואז שכרנו שם דירה. הילדה שלי השתלבה בגן מפונים בדגניה ב' למרות שהקיבוץ שלנו לא מפונה. כולם הכירו אותי כ'זאת עם המנשא', כי בכל מקום הייתי מסתובבת עם נתי".

סוף ינואר שבו לשדה נחמיה. "היה לי קשה להסביר לרני למה אנחנו לא חוזרים הביתה ולמה חבר שלה מהגן נמצא פה והיא לא. חזרנו והיא השתלבה בגן שעבר לפעול במקלט. למען האמת, אני שמחה שהקיבוץ לא פונה. אם הקיבוץ היה מפונה לא היו לנו מסגרות חינוך, לא היה לנו כל-בו פתוח, כך שלא היינו יכולים לחזור הביתה. הבעיה היא שכל האזור מסביב משותק. אם, למשל, צריך לקנות תרופה, זה או לנסוע חצי שעה לחצור, לסופר-פארם שלא עובד עם קופת החולים שלנו, או לקריית-שמונה, שזה אזור שאני לא רוצה להיכנס אליו. קשה גם לגייס צוותים למסגרות החינוך. כשכל היישובים סביבנו מפונים, גם לנו זה משבש את שגרת החיים".

 

"אנחנו פה אבל החיים שלנו מפונים"

מאז שובם הם חיים במציאות של אזעקות וקולות נפץ. "כשסבתא באה לשמור על הילדים, רני אומרת לה, 'אל תדאגי, אם יש אזעקה נשכבים על הרצפה', ביום הזיכרון היא ראתה תמונה של רגב אמר ז"ל ושאלה, 'איך מתים במלחמה? בחץ וקשת?'"

השבוע הושלם פרויקט מיגון גני הילדים. מנהלת הקהילה מרסלה, תושבת קיבוץ מרום גולן, מראה לנו את המקלט ששימש עד כה כגן. מאחורי מחיצה אנחנו רואים אלונקות, מתקני אינפוזיה ותרמילי רופא. בשעת חירום משמש המקלט כמרפאה. הגן הממוגן מריח עדיין מצבע טרי. עידו בן החמש וחצי בוחן את מנגנון הנעילה של אחד מחלונות הפלדה. "אם אני אפתח את זה, החלון ייפתח?" הוא שואל את אביו, יואב פינטו, חבר צוות החירום שסייע בעבודות השיפוץ. "המציאות לא פשוטה, אבל אנחנו פה בשביל להישאר. אנחנו חזקים", אמר יואב.

במבנה סמוך פועלת קייטנה. המדריכות, הילה אוחנה בת ה-16 ומיתר ברכה בת ה-18, שתיהן משדה נחמיה, בדיוק מכינות ארוחת צהריים. מיתר תתחיל בקרוב את המכינה הקדם-צבאית בקיבוץ דורות שליד שדרות. מרסלה גאה בקהילה, אף שאינה חלק ממנה: "רוח ההתנדבות פה מדהימה".