כמה עצוב להתעורר לידיעה כזאת.

עצוב גם שלא אוכל להשתתף בפרידה מעליזה שכנתי לילדות וכמעט אחותי במשחקי הבנות לבית כהן - איטליינדר.

אזכור אותה באהבה רבה.

דניאלה - בת כיתה 

קשה ואפילו בלתי אפשרי, לחשוב עליך בזמן עבר.

גדלנו יחד מיום שנולדנו לפני 70+ שנים. קבוצה של הרבה בנות ומעט בנים - "כתת תמר".

את היית ילדה, נערה ואשה עליזה, עם לב ענק.

כשבגרנו התחלנו במסורת של מפגשי כתה, לפחות פעמיים בשנה. חוגגים יחד שמחות כמו ימי הולדת עגולים ולידת נכדים, בדרך כלל בטיולים בארץ וגם בחו"ל.

הקשרים ביננו מתחזקים ממפגש למפגש, עד כדי תחושה של משפחה מלוכדת המהווה גם קבוצת תמיכה משמעותית בטוב וברע. כולנו "משדרים על אותו גל" ונהנים יחד מחוויות בלתי נשכחות.

כשנודע לנו שהטיפולים שאת עוברת בגבורה זה שנים, כבר לא יעזרו, החלטנו לערוך "מפגש פרידה" בסדנת בישול פסטה. כולנו נהנינו וצחקנו הרבה, כמו בכל המפגשים שלנו ואת הרגשת טוב ונהנית איתנו מיום נהדר.

עבור רובינו זה היה אכן המפגש האחרון איתך.

הספקנו עוד טיול קטן אחד, בהרכב מצומצם, באגמון החולה, ממש שבוע לפני שנפרדת מאיתנו לתמיד. היה יום נפלא ואת כל כך נהנית לספוג עוד מהטבע שכל כך אהבת, ונראית יפה כתמיד.  

חסרונך משאיר חלל גדול בקבוצה ובלב כולנו.

לעולם תישארי חלק מאיתנו ולעולם נתגעגע אל החיוך הגדול והנוכחות הקורנת שלך.

בשם כתת תמר האוהבת והמתאבלת.

רעיה