סיפורי מקום: סיפור הפעמון

סיפורו של פעמון

סופר בערב יום עצמאות, אפריל  1990, אחד מסיפורי המקום, קרא אורי גורן.

השנה 1943. התקופה, אמצע מלחמת עולם השנייה – בארץ לא היה כלום. הצבא הבריטי ירד מלבנון דרומה, כאשר ממשלת וישי הנאצית של צרפת תפסה את לבנון. באחת השיירות הבריטיות שירדה ממטולה למרכז הארץ, התפנצ'רה אחת המשאיות וזו היתה משאית בעלת 6 גלגלים והנעה קדמית. לבריטים לא היה זמן לתקנה והם השאירו אותה בשטח על הכביש. במהירות התפשטה בין קיבוצי הגליל השמועה על האוצר.

תדעו, שקיבוצי הגליל כללו אז את כפר גלעדי, דן, דפנה, עמיר ושדה נחמיה. הקיבוץ הכי קרוב היה כפר גלעדי, הם לקחו את ששת הצמיגים. אחריהם באו חברי דן ודפנה ולקחו את המנוע.

כשהידיעה הגיעה לאוזנינו תארנו לעצמנו, שכבר לא נשאר הרבה, בכל זאת רתמנו עגלה עם שתי פרדות, "טמבל ונירה" ויצאנו לחלסה ומשם לכוון כפר גלעדי. בין היוצאים היו אריה פישמן (אביו של אמנון ארבל) ואני. כשהגענו נשאר מעט מאד שלל, בכל זאת לא רצינו להגיע הביתה בלי כלום, פירקנו את כל הציר הקידמי מהשלד של האוטו ובקושי העמסנו אותו על העגלה, כיסינו אותו בקש פן יראו ויתפסו אותנו בדרך.

היו שם גלגלי שניים גדולים, שלא ידענו מה לעשות איתם, מיסביי כדורים, שבחלק מהם השתמשנו להתקין רצועה למנוע דיזל, היו שני כדורי נחושת גדולים, שמאחד מהם, יצר חיים סלע מנורת שולחן לתפארת

 ו....היו 2 צלחות של גלגלים בלי הצמיגים כמובן.

אחד מהם שימש פעמון, בו צלצל בבוקר השומר להעיר אנשים לעבודה, צלצלו בו גם לעת אספה ולכל מאורע ציבורי אחר ו... במקרה של שריפה בצלצולים מהירים!

ומנהג הולנדי בא לקיבוץ! כפי שנהגו בהולנד להודיע על הולדת נסיך או נסיכה ב-101 או 51 יריות תותח, נכנס אצלנו המנהג, לצלצל 101 צילצולים להולדת בן ו51 להולדת בת.

הפעמון עבר מהמטבח הראשון למטבח השני משם למרפסת של המועדון ואם הפמיניסטיות לא תתקוממנה הוא ישאר שם גם לימים שיבואו.

אורי גורן

מדוע מצלצלים בפעמון בהולדת בן או בת, אצלנו בקיבוץ

סיפר אריה גל

פעם לפני הרבה הרבה שנים, היו מצלצלים בישוב, שהיה עוד קטן, במין "פעמון"  - חישוק ברזל של אוטו משא, לכל הזדמנות, כסימן לקימה בבוקר, לארוחות, צלצולי אזעקה דחופים במקרה של שריפה, או סכנת שיטפון, גם במקרה של אבל, כסימן לפני צאת בלוויה.

 במשך הזמן נפסקו הצלצולים, החברים קבלו שעונים מעוררים, שעות הארוחות התארכו ואפשר היה לקבל אוכל למשך שעה בפרט, שחדר האוכל היה קטן מדי, לכלול את כל האוכלים בבד אחת, נשאר רק הצלצול למקרי האבל כדי שכל הקהל יתאסף ללוות את נפטר לבית העלמין.

רק אצלנו במשק חוליות היה ויש עוד עד היום מקרה נוסף לצלצולים.

ראשוני החברים שלנו היו יוצאי הולנד. ושם, כמו גם במדינות אחרות בהם קיימים מלכים יש מנהג להודיע לכל האוכלוסייה ולכבד הולדת נסיך או נסיכה, על ידי יריות תותחים. במדינות אלה יורים לכבוד נסיך 101 יריות, אבל לכבוד הנסיכה רק 51 יריות.

הולדת הבן הראשון במשק, שעוד היה במושב נטעים (בסביבת ראשון לציון), רצו גם חברינו להודיע על הולדת "הנסיך " הראשון, אבל מחוסר תותחים נגשו לפעמון וצלצלו 101 צלצולים. נראה, שהדבר מצא חן בעיני החברים ומאז עד היום (ואני מקווה, גם בעתיד) מצלצלים בכל מקרה של  לידה.

 הראשון שמקבל את ההודעה הטלפונית (היום כל הלידות בבתי חולים, פרט ל37 לידות שהיו במשק) רץ לפעמון, שזה למעשה תפקידו היחיד, שהוא על המרפסת של המועדון ומצלצל את מספר הצלצולים כנדרש. היות ותמיד יודעים במשק מי בתור ללדת, יודעים גם להודיע לאב המאושר- ולאחים /יות בו זמנית, שיש תוספת למשפחה.

לרוב מפסיקים סופרי הצלצולים לספור אחרי 51, כי אם הצלצולים נמשכים, הרי זה בן שנולד.

היו רק שלושה מקרים של בלבול , פעם שנולדו זוג תאומים (פעמיים 101 מסכן מי שצילצל) ופעם שהיו תאומים בן ובת (51+101). אבל בשלושת המקרים האלה, ההתרגשות והשמחה, היו גדולים במיוחד.

אני לא בטוח, אבל הייעולים החדשים ואנשי הגרעינים השונים שמצטרפים, רואים במסורת זאת, מנהג יפה המיוחד למשק שלנו, שכבר הספיקה להודיע על יותר מ300 לידות, אבל אני מקווה שמנהג זה, ישמר גם לדורות הבאים.

היכן מוזכר הפעמון באירוע הקיבוץ?

ילדי תשמ"ו - 1987 - מיכאל בן דרור