אל תעלו לעמק החולה - על ההחלטה להתיישב באדמת דווארה
"כבני "דור
הוותיקים" אנו מתכוונים להבהיר במכתב זה את השקפתנו על סיכויי ההצלחה של
שאיפתכם, כפי שאנו רואים אותה באור המצב העגום של השנים האחרונות."
למה אתם
מצפים בשתי עשרות השנים הבאות בעתידה של ארץ ישראל?
האם לא מן
התבונה לוותר בזמן על מאבק שאין לנצח בו או ללכת לאבדון בסופו סל דבר?
מבינים אנו כי לרבים מכם קשה יהיה
לוותר על אידיאל, אך אין זה הכרחי: האידיאל שריר וקיים אולם בתנאים הנוכחיים אי
אפשר להגשימו. אולי יבוא זמן כשכל זה ישתנה. אזי נוכל לשקול מחדש מה יש לעשות
בנידון.
אוקטובר 1939 מכתב אישי, ליצחק סלייפר (שלח), ממהנדס קק"ל
המייעץ בתוקף שלא להתישב בעמק החולה
שלום בי!
(כינוי ליצחק)
נודע לי
מצדדים שונים כי אתם מתכננים ”ללכת לחולה”. אינני אוהב להתערב
בעניינים של אחרים והנכם נבונים די הצורך להחליט בעצמכם. אבל יש לי מידע מהימן
ביותר בכל הנוגע לחולה. עיינתי בכל התוכניות ובכל הדוחות.
מה שאני כותב לכם עתה, עשוי להיות בעל ערך
בשבילכם, אבל ראה זאת מכתב אישי מיועד רק עבורך .
לפי שעה לא יתגשמו כל התכניות ליבש את החולה. ההוצאות הן בסדר גודל של 1,000,000 £ והממשלה - שוב פעם - נסוגה. התוצאה: קבוצה, אשר תתישב שם לא תמצא עבודת חוץ. נוסף על כך, כל עוד לא מייבשים אה הביצות, האזור הזה יישאר מאוד לא בריא.
הדים לוויכוח, על העלייה לחולה, באספות רבות שהתקיימו בנטעים.
13 נובמבר 1939
יהודה אבס. מסר
דו"ח של נסיעתו לחוּלָה ועל שיחותיו עם מר מאר*, אשר האיש הזה
מתעסק במלחמה בקדחת כבר מספר שנים רבות. בשבוע הבא יהודה ייסע אליו, כדי לנסוע אתו
דרך הארץ, באופן מיוחד לעמק בית שאן, כדי לנסות שם כמה ניסיונות בנוגע למלחמה
בקדחת.
* פרופסור מאר הקים בראש פינה מעבדה למלחמה במלריה
יום ד' 22
נובמבר 1939
מההורים קיבלנו
העתקה של מכתב*, שרוצים לשלוח
או כבר שלחו דרך ועד הנ.צ.ב. לסוכנות,
עם בקשה לתת לנו את האפשרות להתיישבות מהירה. אך תוכן וצורת המכתב לא מצאו חן
בעינינו עד מאוד, וכתבנו תכף ומיד להולנד, אם עדיין לא שלחו את המכתב הזה, שלא
ישלחו אותו. הרי אם כן כבר שלחו יהיה לנו עסק לגמרי לא נעים עם הרצפלד.
* מכתב זה טרם נמצא
לבסוף מה שנוגע לפעולה כדי לאסוף כסף בשביל התיישבותנו, הרי הזמן הוא
נגדנו. רק מכמה מקורות פרטיות אפשר עוד להשיג כסף, אך תכניתנו להתיישב בחוּלָה
עדיין אינה מוצאת חן בעיניהם ההורים, וכבר שלחו לנו פעם מברק להתחשב על סכנת
הקדחת שם. מוכרחים אנו גם מבחינה זאת לשוחח, האם אנו מוכנים לקבל את הסכנה הזאת
ומספיק לנו כוח לקחת את זה עלינו.
יום שלישי 28
נובמבר 1939
אצל הסוכנות
קיבלו את המכתב המפורסם מההורים, אך כבר שלחו אותו להרצפלד, שכמובן מתרגז על
המכתב הזה. נקווה שנוכל עוד לתקן את השגיאה שעשו.
יום ראשון 3 דצמבר 1939
על השאלה הזאת * התחיל אצלנו עוד ויכוח. לפי
דעתו של דוד (זוננפלד) כן צריך היה לדעת מה שאנו בכלל רוצים, אם כן
רוצים בחוּלָה באופן מוחלט, גם הווינאים צריכים לדעת את זה. אך התברר במשך
הוויכוח שאי אפשר לדון על שאלת החוּלָה לפני שהחלטנו על האיחוד ולפני שעשינו חברה
משותפת עם הווינאים.
* הדיון
בסוגיה האם להתחשב בדעתם של חברי הגרעין הוינאי בטרם איחוד איתם.
יום רביעי 10
בינואר 1940
יצחק (סלייפר - שלח) מסר דו"ח על שיחותיהם שלו ושל יוסף (סלייפר) ביחד עם הרצפלד ועם גרנובסקי ווייץ מקק"ל. הרצפלד הביא אותם לקק"ל. שם הוא עזר לנו באופן מוחלט ויפה מאוד. דיברו על מקום ההתיישבות. האזור נעמה (היום כפר בלום) כבר תפוס כנראה על ידי הפועל המזרחי. ביום אחרי זה הם דיברו עם הרצפלד לבד, שאמר להם, שיש הצעה על אזור אחר בחוּלָה אך לא ידוע עדיין האם אזור טוב הוא, מסוגל בשבילנו. הרצפלד הציע לנסוע לשמה, עם הוועדה המשקית של החֶבֶר* ולראות את המקום.
* חבר הקבוצות
והקיבוצים– שמה של התנועה הקיבוצית שגרעין חוליות היה שייך אליה.
יום חמישי, 11
בינואר 1940.
שני חברים
מהשרון (הגרעין האוסטרי) באו. בערב הייתה אספה. יוסף (סלייפר) מסר
דו"ח על הפגישה עם הרצפלד ווייץ, ומר פרומן ורפאל פולאק בבוקר. הם מציעים לנו
עתה להתיישב באברג'רה (היום שמיר), אך מו"מ בעניין מצד קק"ל עם הערבים עוד לא גמר,
ולפני זה לא רצוי לראות את המקום, גם כסף לקנות כעת עתה אין. מציעים לנו להלוות את
הכסף שבידינו* לקק"ל, שהוא יכול לקנות את האדמה הזאת.
אם יגמר המו"מ והמקום מוצא חן בעיננו, נוכל להתיישב שם, אם לא נחפש
מקום אחר ונקבל את הכסף בחזרה. הבהרנו להם שאך אינו ביכולתנו לקבל את ההצעה הזאת,
אחרי זה וויץ הסתלק. הרצפלד כעס מאוד על עמדתנו, אבל אנחנו בכל זאת עמדנו על זה,
והצעד מצדנו עוד להתיישב בנעמה (היום כפר בלום), כי כבר כמעט ידוע ממפרע, שאברג'רה מקום לא מסוגל בשבילנו. גם פרוינד הבין את עמדתנו והבטיח שוב
להתקשר עם וויץ, ולבדוק את האפשרות להתיישב בנעמה. עד הנה הדו"ח של יוסף (סלייפר).
נשאלת עכשיו השאלה, האם אנחנו באמת רוצים אך ורק בחוּלָה, ושנית, אם לא נקבל שם
מקום, באיזה תנאים נסכים במקום אחר. אחר כך סיפר יהודה אבס על זה מה שראה בזמן
שהוא הסתובב בחוּלָה עם ד"ר מאר. הוא סיפר על הקדחת, על השטחים השונים. על
אפשרויות לבניין משק חקלאי והובלה משם. הכול היה מעניין מאוד, ומצא תשומת לב רבה.
אחרי גמר דבריו הופסקה האספה. נשאר לנו לדון ביננו לבין עצמנו מה ברצוננו. על זה
נדבר בפעם הבאה.
* לגרעין
המייסדים ההולנדי היה כסף ממקורות פרטיים. מוצע כאן לתת הלוואה לקק"ל לרכישת
האדמה כדי לזרז את התהליך.
יום שבת 13 בינואר
1940
נושא האספה היה
על החוּלָה
הועמדה השאלה
בצורה כזאת: האנשים שמתעסקים במו"מ בעניין התיישבותנו, הם עד עתה תמיד
עמדו על זה, הננו רוצים אך ורק להתיישב בחוּלָה. נשאלת עכשיו השאלה האם גם עמדה זו
ברצון הקבוצה. אם כן באיזה תנאים רוצים אנו לצאת לחוּלָה, ואם לא נקבל את החוּלָה,
זאת אומרת מקום בחוּלָה, באיזה תנאים נצא למקום אחר, ואם לא נרצה בחוּלָה, מה
כן רוצים.
תמצית הוויכוח:
התבררו כמה דעות
שונות: אנשים שכן רוצים בחוּלָה – משה (פרומן), ברוך (פרומן),
דוד (זוננפלד) ויעקב (גולדסמיט),
ואחרים שלא חושבים שמספיק לנו כוח למפעל זה: לאה (רפפורט) ורותי (זוננפלד), ואחר כך אסתר מנצ'ר
שדיברה על שאלות ההורים, הרי אי-אפשרי יהיה לעזור להם ממקום זה, וייגרם הדבר הזה
להרבה הפסדים, וגם רחל רינגל, שטענה שבשביל דורנו כבר עשינו די ונוכל להספיק
במקום התיישבות יותר קל. זאב (שטיהרט - שהם) אחר כך העמיד את העניין בצורה
אחרת על הפרק. הוא חושב, אם הציעו לנו את נעמה, שכן נוכל לעשות את זה מבחינה זו
שלפי השמועות שם נוכל ליצור משק חקלאי מוצלח. אם אין לנו אפשרות בנעמה ויציעו לנו
את את אלברג'רה, הרי יודעים אנו שמקום זה אינו טוב לגמרי, לא נוכל לעשות את זה. מנחם
מנצ'ר מעיר שאין ביכולתנו לבחור בעצמנו באיזה שהוא מקום אך לאן יקראו אותנו לשמה
נצא. סקי (יצחק פימנטל) מציין, ששמענו את הדעות השונות, והוא מרגיש
הרבה בעד הצעתו של זאב. היא נותנת לנו חופשיות ידועה ובכל זאת קושר אותנו באיזה
שהוא מובן לחוּלָה. ולפי דעתו הצעה זאת נושאת הסכמת רוב החברה. וסוף כל סוף צריכה
להיות אמונה באנשים שמתעסקים בעניין זה.
24 בינואר 1940
יום רביעי
יוסף (סלייפר)
חזר ואמר שישנה הצעת התיישבות בדרום בצורה כמו קב' שילר בערך. יצחק (סלייפר-שלח)
מתנגד להצעה זאת בכל תוקף, ומחר ייסעו יצחק ולייב דה-ליאו לחוּלָה (מהנדס קק"ל), לאן ששם
אמרו שאין מקום ואין שום אפשרות. ביום א' ייסעו לדרום עם הרצפלד וגם יוסף (סלייפר) וזאב (שטיינהרט-שהם)
מאתנו ייסעו.
יום שני 29
בינואר 1940
יצחק (סלייפר)
ויהודה (אבס) חזרו מסיורם לחוּלָה ויצחק מסר דו"ח על
הנסיעה הזאת. הוא נסע ביחד עם ליב דה-ליאו, הרצפלד ואחר כך הצטרפו ויידלר וחברתו
ונוח מגניגר. קודם הם נסעו לנעמה (היום כפר בלום), וכולם התלהבו מהשטח היפה
הזה. אך יש לחשוב ששם תהיינה הרבה עבודות בייבוש, כי יש הרבה מים. אחר כך נסעו
לאל-ברג'ראת (היום שמיר), שם גם אדמה טובה, אך הרבה סלעים באדמה. למרות
ההודעה, שבצפון אין הרבה מה לעשות רוצים בכל הכוחות ללחוץ על החֶבֶר, כדי שהחֶבֶר
שוב יכבוש את נעמה ושיהיה לנו מקום שם. ויידלר עוד ידבר במזכירות החֶבֶר וליב
ידבר עם גרנובסקי. ד"ר מאר קיבל איזה תקציב ידוע לסיור דרך החוּלָה ומדובר
שגם יהודה (אבס) ישתתף בעבודה הזאת.
.
יום חמישי 8
בפברואר 1940
קיבלנו מכתב מהסוכנות, שמגיע לנו 8 דונם אדמה לעיבוד וקיבלנו גם מפה
מהמחנה שלנו.
יום ראשון 11 בפברואר
1940
קיבלנו מכתב מהולנד, מאת אלברט נוימן, בו ביקורת חריפה מאוד, אך אינה מוצדקת, על תכניתנו ומפעלנו. יש להצטער שבן אדם הזה, שפעם היה חבר טוב מאוד שלנו, מבקר אותנו עתה בצורה כזאת עם עיניים עצומות בפני העובדות, והמצב כמו שהוא כאן בארץ. בוודאי שכמה חברים שלנו יענו לו.
19 בדצמבר 1940 – הוויכוח הסתיים, העלייה לאדמת דווארה במפגש שלושת הנחלים הייתה לעובדה.
נעים להזכר
אכן דור נחוש שהקדיש ימים ובעיקר לילות לבחינה של האפשרויות.
הקבוצה שבדרך
מאמר מכונן לכל מי שמתעניין בתולדות הקיבוץ, ובוודאי לצאצאי המוזכרים בכתבה.
שמות המשפחה
מאמר מעמיק ומעניין. אני מציע לציין גם את שמות המשפחה העבריים של המייסדים המוזכרים בכתבה, כדי שנוכל לקשור זאת למשפחות בקיבוץ היום