המקלט הראשון שנבנה ב1948, פורק החודש

27/04/2023

המקלט שנהרס החודש, נבנה במהלך מלחמת השחרור, במודל מקלטי צוללת. צינור בטון ענקי ומעליו שכבה עבה של אבני בזלת.

כך היה נראה המקלט אחרי היציקה ולפני הכיסוי באבני בזלת. (ע"פ המבנים שמאחוריו, המקלט שבתמונה אינו המקלט הראשון). אבל כך זה היה נראה.

קישור לארכיון לתמונות בניין המקלט 

קישור לארכיון לרשימות השיבוץ למקלטים 

המקלט הראשון התחיל לשרת את האוכלוסייה בתקופת ההפגזות שקדמו למלחמת ששת הימים. האוכלוסייה שובצה למקלטים. כל אחד ידע את מקומו ביום ובלילה.


לרשימת הציוד המלאה

לרשימות שיבוץ למקלטים 1987

עוזי שלזינגר עדה בחרך עדנה ברגר איה הורנסקי נירה גרצר

תמונות מהמקלטים בששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים חווינו הפגזות ארוכות. הרבה יותר ממשקי הסביבה. הסיבה לכך: סוללת תותחים בפיקודו של יהודה קדר שהתמקמה בערוץ הירדן מאחרי הקיבוץ.

בית משפחת אברי ומרצ'ק צור שנפגע ההפצצות.

בעלון ששת הימים שנקרא "חוליות מדברת אל בניה" נכתב:

את שעות ההפוגה שבין ההפגזות בילו החברים והילדים על הדשא שמחוץ למקלט

מלחמת ששת הימים מחוץ למקלט 2

מלחמות לבנון והמבצעים שבאו בעקבותיה החזירו את המקלטים לפעילות ולתודעת הציבור. 

מחוץ למקלט ענבי זעם 1993

שלמה קוגל השאיר אחריו סדרת גדולה המתעדת את הילדים במקלטים במלחמות לבנון.

מיכל ארבל עם ילדים במקלט 1997

לתמונות נוספות

גם שולי נתן שרה אצלנו במקלט

לצילומים נוספים מההופעה של שולי נתן

המקלט הראשון – 75 שנים אחרי הקמתו

לצילומים נוספים מפירוק המקלט  (צלמו טל בלס, מגדה עסיס, רעיה שלח) 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

יגאל מגדל מספר

אמנון ארבל | 28/4/2023

מדובר על תהליך יציקת אחד המקלטים התת-קרקעיים, אי-שם באיזור השיכונים או בתי הילדים שבקרבת מגרש הכדור רגל (?).
(לא זוכר מיקום מדוייק ולא את השנה).

מאחר ומי התהום בשדה נחמיה מאוד גבוהים, היה נהוג לחפור בור עמוק וברגע שהחפירה הגיעה למי התהום, הוכנסה לחפירה משאבת מים ששאבה את מי התהום והזרימה אותם אל מערכת הביוב. 

כאשר החפירה הושלמה, נבנתה תשתית אבני בזלת ועליהם נוצקה פלטת בטון עצומת מימדים שעברה ציפוי בזפת ובידוד ועליה יצקו את כל מבנה המקלט בשלמותו, כך שהמקלט מונח על הפלטה ולא מחובר אליה. 

לרוע המזל, במהלך שישי-שבת, התקלקלה המשאבה והפסיקה לשאוב את מי התהום שהחלו למלא את הבור שמסביב למקלט. איש לא שם לב לדבר.

התוצאה הייתה קריטית. ביום ראשון, חשכו עינייהם של צוות הבנאים. המקלט החל לצוף  בתוך הבור - ממש כמו אנייה.

מיד הוזעקו למקום מהנדסי החברות, המתכננת והבונה וקיימו התייעצות חרום.

מאחר והמקלט צף, עלה והתרחק מפלטת הבטון ששימשה כבסיס - ובוץ החל לגלוש אל מתחת למקלט, היה צורך לעצור את התהליך במהירות ולנסות להחזיר את המקלט למקומו - עד כמה שאפשר, ובמהירות.

אחד המהנדסים הגה רעיון מעניין:
להציב משאבה תקינה שתשאב את מי התהום מסביבת המקלט ואת צינור המוצא של המשאבה להפנות אל תוך המקלט וכך להוריד את גובה פני המים בבור, ולהוסיף משקל למקלט ולקדם את תהליך החזרתו למקומו - עד כמה שאפשר.

הרעיון מומש בהצלחה מרשימה.
עד מהרה המבנה הענק החל לשקוע במי הבוץ עד שנעצר על שכבת בוץ - יחסית קרוב למקום הנכון.
קצת עקום, קצת בשיפוע. המהנדסים והבנאים לא ציפו לתוצאה טובה יותר.

בכך לא תמה העבודה. המהנדסים החלו לחשב ולתכנן את הקדמת השלב הבא - כיסוי המקלט באבנים וסלעים - שכפ"צ (שכבת-פיצוץ)   ושכב"ל (שכבת-בלימה). שכבות אלו נועדו להגן על המקלט בזמן הפגזה.
ובמקרה שלנו - הוסיפו משקל אדיר שיבטיח שה"אניה" לא תצא שוב להפלגה...

יש לציין שבשנים שלאחר מכן, חדלו מלבנות מקלטים תת-קרקעיים והחלו לבנות מקלטים עיליים שנראים כמבצרים מכוערים - אולם משוחררים מבעיית מי תהום.

יגאל מגדל

חסר רכיב